אי ספיקת לב הינו מצב כרוני שבו הלב (כמשאבה) אינו מצליח לספק את זרימת הדם הדרושה לאברי הגוף. מצב זה נגרם כתוצאה מפגיעה בשריר הלב המתרחשת לרוב בעקבות חוסר אספקת דם לשריר הלב (התקף לב) או כתוצאה ממחלה של שריר הלב על רקע גנטי או זיהום.
הפגיעה בשריר הלב מתבטאת בהרס של הרקמה השרירית שמתחלפת ברקמת חיבור. מכוון שרקמת החיבור אינה מתכווצת, יכולת הלב להתכווץ נפגעת. תהליך זה מתרחש מספר שבועות או חודשים לאחר הפגיעה בשריר הלב.
מצב זה, מלווה לרוב בהופעת סימפטומים הבאים: קוצר נשימה, בצקת ריאות, עליה פתאומית במשקל (כתוצאה מספיחת נוזלים) קושי בביצוע מאמצים גופניים , נפיחות ברגליים ובצוואר. לאורך זמן, בהעדר איזון תרופתי, כתוצאה מאספקת הדם הפחותה לאיברי הגוף, תיתכן פגיעה בכליות , בכבד, בשרירים ובאיברים נוספים.
שכיחות החולים באי ספיקת לב עלתה בצורה ניכרת בשנים האחרונות בעקבות ההתפתחות האדירה שהתרחשה בתחום הקרדיולגיה הפולשנית. ביצוע צנתור של עורקי הלב וחידוש זרם הדם ללב באמצעות בלון ותומך מאפשרים הצלה של חולים שבעבר לא ניתן היה להצילם. לכן במהלך השנים האחרונות חלה ירידה משמעותית בשיעור התמותה ממחלות לב מצד אחד ומצד שני חלה עליה בתחלואה מאי ספיקת לב. בארה”ב, מידיי שנה, מאובחנים כמיליון חולים חדשים שמתווספים ל-5 מליון חולים קיימים. מכוון שמדובר במחלה כרונית הטיפול התרופתי בחולים אילו מחייב אישפוזים דחופים וטיפול תרופתי יקר .
אי ספיקת לב וביצוע מאמץ גופני
למרבה ההפתעה, לא נמצא קשר בין מידת הפגיעה בשריר הלב לבין יכולת החולים לבצע מאמץ. במספר רב של מחקרים נבדק תפקודן של מערכות שונות על מנת לאבחן מה הסיבה שבגללה קיים קושי בביצוע מאמץ גופני. מתברר שמדובר בשילוב של מספר גורמים, הפגיעה במערכת הלב, גורמת לתפקוד יתר של המערכת העצבית והמערכת ההורמונלית. כתוצאה מכך, בזמן ביצוע מאמץ, אוורור הריאות מוגבר ומכאן נובעת תחושת קוצר הנשימה. גם כלי הדם בפריפריה מתכווצים והיכולת שלהם להעביר דם לשרירים נפגעת, פגיעה שמתבטאת בירידה במסה השרירית ולשינוי בתפקודם. סיבי השריר מתחלפים מסיבים אדומיים (אירוביים) אשר מסוגלים לבצע מאמצים ממושכים לסיבים לבנים (אנארוביים) שמסוגלים לתפקד לזמן קצר בלבד תוך ניצול מועט של חמצן.
למעשה, סיווג חומרת המחלה נקבע על פי יכולתם של החולים לבצע מאמצים מרביים כערך של צריכת החמצן המרבית. ככול שיכולת המאמץ של החולים טובה יותר, כן מצבם הקליני טוב יותר ותוחלת החיים שלהם ארוכה יותר. חשש והימנעות מביצוע מאמצים גופניים אורח חיים לא פעיל הינו גורם משמעותי אשר עלול להאיץ את תהליכים אילו. לעומת זאת ביצוע אימון גופני סדיר עשוי למנוע את הירידה בתפקוד מערכות הגוף.
אימון גופני לחולים
פעילות גופנית הינה כלי יעיל מאוד לשיפור מצבם הקליני של החולים, בהפחתת התמותה, בשיפור יכולת המאמץ ובהפחתת התסמינים בזמן אימון גופני ובמנוחה. אולם, השתתפות בתוכניות סטנדרטיות של שיקום חולי לב שכוללות ביצוע מאמצים בעצימות בינונית (60% מיכולת המאמץ המרבית) גרמה לשיפור בדומה לשאר קבוצות חולי הלב: שיפור בפרופיל השומני-הדם, איזון לחץ הדם,איזון רמות הסוכר ושיפור בתפקוד המערכת העצבית והורמונלית. אולם ללא כל השפעה ישירה על תפקוד הלב. בגלל הקושי הגופני, הרגשת אי נוחות בזמן ביצוע האימון שעורי השתתפות החולים בתוכניות אילו היתה נמוכה.
בשל סיבות אילו, בשנים האחרונות התבצע מחקר מקיף במטרה לאתר דרכים חדשות שבהן ניתן לשפר את מצב החולים בצורה יעילה יותר. המחקרים התמקדו בשני תחומים מנוגדים. כיוון אחד בדק את השפעת האימון שמטרתו שיפור תפקוד השרירים תוך ביצוע אימון ללא עומס על מערכת הלב. האימון כלל תרגול של שרירי הרגליים באמצעות משקולות או באמצעות גירוי חשמלי. הכיוון השני התמקד באימון שמטרתו השגת שיפור בתפקוד הלב באמצעות פעילות אירובית עצימה.
תפקוד השרירים: מספר מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות מצאו שהפעלה שרירית בעצימות נמוכה לאורך זמן על בסיס יום יומי באמצעות פעילות גופנית או גירוי חשמלי של השרירים ללא כל עומס על מערכת הלב ( ללא עליה בקצב הלב או בלחץ הדם) גרמו לשיפור במצב החולים באופן זהה לשיפור שהושג בתוכניות האימון שמתבססות על פעילות אירובית. אימון באמצעות משקולות שיפר את מסת השריר ואת כוח השרירים ללא כל עומס או פגיעה בתפקוד הלב. חשוב לציין שהאימונים האלו השפיעו גם על מערכות נוספות כגון המערכת ההורמונלית, העצבית כלי הדם. היתרון הוא ברור השגת תפקוד טוב יותר של השרירים ושיפור הכושר הגופני ללא הרגשת אי נוחות המלווה אימון אירובי רגיל תאפשר לרוב החולים לשפר את מצבם הגופני.
תפקוד הלב: מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי ביותר בקרדיולוגיה Circulation בוצע בעקבות סידרת ניסויים בחיות מעבדה. המחקר מהווה פריצת דרך בתחום האימון לחולי אי ספיקת לב. קבוצת חוקרים מנורווגיה מצאה שאימון אינטרולים: אימון שכולל פרקי אימון קצרים בעצימות גבוהה (80% מקצב הלב המרבי) גרם לשיפור משמעותי בהשוואה לאימון מקובל בתוכניות השיקום אימון ממושך בעצימות (60% של מקצב הלב המרבי). לא רק שהתוכנית יעילה יותר אלה שבפעם הראשונה נמצא שאימון גופני בעצימות גבוהה גורם לשיפור בתפקוד הלב, לשיפור במבנה הלב ולהשפעה מיטיבה על השרירים. אחד הסברים האפשריים לתופעה זו, שבזמן אימון אירובי מאומץ, הדם בחדרי הלב גורם למתח על סיבי שריר הלב שמוביל לתפקוד טוב יותר של סיבי שריר הלב. אין ספק שפרסום מחקר זה מהווה ציון דרך מעודד בטיפול בחולים באי ספיקת לב.
מה עדיף אימון לשרירים או ללב?
לאימון חולים הסובלים מאי ספיקת לב, נדרשת הערכה מיוחדת של מצב החולה שכוללת את התגובה שלו לאימון הגופני והמטרות אותם הוא מעוניין להשיג. חולים המתקשים לבצע מאמץ גופני או שלא ביצעו אימון גופני זמן ממושך יש להתמקד בתפקוד מערכת השרירים: חיזוק השרירים ושיפור הסבולת שלהם מבלי להעמיס על מערכת הלב והנשימה, על ידי שילוב של אימון אירובי בעצימות נמוכה ואימון לחיזוק שרירי הרגליים שכולל מספר רב של תרגילים.
עבור חולים המסוגלים להתמיד במאמץ גופני לאורך זמן ומגלים סבילות ורצון לביצוע מאמצים עצימים, מומלץ ביצוע אימון אינטרולים שכולל מאמצים קצרים אך עצמים (80%) של כ-8 דקות * 4 פעמיים, כשבניהם הליכה איטית להתאוששות. אימונים אילו מומלץ לבצע 3 פעמיים בשבוע, בשאר האימונים ( 2 נוספים) רצוי לבצע אימון הליכה קל, בשילוב אימון משקולות על מנת לשמור על תפקוד השרירים.
רק התאמה של האימון לצורכי המתאמן תוביל לשיפור מצבו הקליני, להפחתת הסימפטומים ולשיפור בכושרו הגופני על מנת שהמתאמן יוכל לבצע את המאמץ ללא הרגשת אי נוחות ויתמיד לאורך זמן.
