פעילות גופנית לא משקמת רק את השרירים. עכשיו מתברר שהיא יכולה לשקם את תפקודם של העצבים. למעשה, לסובלים מפגיעה כרונית בסיבי העצב זו התרופה היחידה כיום והשילוב האופטימלי הוא אימון אירובי ושיווי משקל.
בשנים האחרונות, כתוצאה ממגיפת ההשמנה ומחוסר פעילות גופנית, עולה באופן עקבי מספר האנשים הסובלים ממחלת הסוכרת. מחלה זו גורמת עם השנים לפגיעה בכלי הדם ההיקפיים בגוף ובגפיים. אך רמות גבוהות של סוכר בדם לא פוגעות רק בכלי הדם. הן עלולות לפגוע גם בסיבי העצב, בעיקר באזור הגפיים התחתונות.
סיבי העצב מהווים מעין “חוטי חשמל” שתפקידם להעביר פקודות מהמוח לשרירים וכן לקלוט מידע תחושתי מהסביבה ולהעבירו למוח. הפגיעה בסיבי עצב נגרמת משילוב של כמה מנגנונים: פגיעה בכלי הדם הקטנים המזינים את סיבי העצב, תהליך דלקתי מוגבר ורמות גבוהות של מולקולות מחמצנות, שפוגעת במעטפת השומנית של תאי העצב. בפועל, אחד מכל שלושה חולי סוכרת מעל גיל 50, יסבול מפגיעה עצבית כרונית המכונה “נוירופתיה” (Peripheral Neuropathy). הפגיעה בסיבי העצב התחושתיים מתבטאת בכאבים בכפות הרגליים ובירידה בתחושה. הפגיעה בסיבים המוטוריים גורמת לירידה בכוח השרירים וזו מובילה לליקוי בקואורדינציה השרירית, לפגיעה בשיווי המשקל ולסיכון מוגבר לנפילות.
בניגוד לרקמות אחרות בגוף, כמו שריר או עור, הרקמה העצבית אינה בעלת יכולת ריפוי גבוהה. תהליכי הריפוי בעקבות פגיעה בעצבים, אם הם מתרחשים, הם איטיים וממושכים תוך גרימת כאב וסבל לחולים ומלווים בירידה בכושר הגופני ובתפקוד היום יומי, למשל קושי בהליכה ממושכת, בעת עלייה במדרגות וכד’.
עם זאת המודעות לכך שפעילות גופנית סדירה היא כלי מרכזי לטיפול במחלת הסוכרת גוברת בהתמדה. רוב חולי הסוכרת מודרכים לבצע פעילות גופנית אירובית ותרגילי חיזוק באופן יום יומי. מטרת הפעילות היא לאזן את רמות הסוכר בדם, למנוע היצרות של כלי הדם ופגיעה באיברים אחרים. אך דווקא החולים בנויורופתיה חוששים מהחמרה בכאבים ולכן נמנעים מביצוע פעילות גופנית ובכך למעשה מסייעים להחמרה במצבם הרפואי.
שיפור במהירות ההולכה
בשנים האחרונות התברר כי פעילות גופנית עשויה לא רק לעצור את הפגיעה העצבית אלה לגרום לחידוש ולגדילה מואצת של תאי העצב וכך לפחית את הכאב ולשפר את היכולת התפקודית של החולים.
הפעילות הגופנית שהוכחה כמשפרת את תפקוד העצבים כוללת שילוב של אימון אירובי, כמו הליכה או רכיבה על אופניים, עם אימון לשיפור שיווי המשקל. במעקב על פני 4 שנים אחר חולי סוכרת שביצעו פעילות גופנית אירובית מודרכת, נמצא שיפור משמעותי במהירות ההולכה של האות החשמלי לאורך תאי העצב.
אולם השיפור לא מושג רק בטווח הארוך אלא גם בטווח הקצר. כך לדוגמה במחקר של חוקרים מאוניברסיטת קנזס בארה”ב, שפורסם לאחרונה בכתב העת הרפואי Journal of Diabetes Complication . במחקר נבדקו חולים הסובלים מנוירופתיה, שהתאמנו במשך 10 שבועות של אימון אירובי. אצל הנבדקים נמצאה ירידה משמעותית בעוצמת הכאב, עלייה בתחושה בגפיים וכמו כן, בבדיקה של רקמת עור שניטלה מאזור הגפיים נמצאה עלייה משמעותית בצפיפות סיבי העצב.
הסיבה לגדילה המואצת ולהתאוששות של סיבי העצב עדיין לא ברורה לגמרי. ההנחה היא שפעילות האירובית משפרת את זרימת הדם וגורמת לירידה בתהליך הדלקתי ולהפרשת גורמי גדילה מהמוח לזרם הדם. גורמי הגדילה נעים בזרם הדם לתאי העצב ומגרים אותם להתחדש. למעשה ניתן לומר כי המוח, שאחראי על תפקוד כל מערכות הגוף, מגיב לפעילות הגופנית ו”דואג” לתפקוד תקין של סיבי העצב על ידי שחרור של גורמי גדילה. בניסויים בבעלי חיים נמצא כי גורמי גדילה אלה גורמים לעלייה בקצב גדילת העצבים במהירות הגדולה עד פי 3, מאשר קצב רגיל, לשיפור בתפקוד שלהם ולהתחדשות המעטפת השומנית שעוטפת אותם ומגינה עליהם.
לעמוד על רגל אחת
סוג נוסף של אימון שנמצא יעיל הוא אימון לשיפור שווי המשקל, כמו למשל עמידה על רגל אחת, עמידה בעיניים עצומות וכד’. מסקירת מאמרים מדעיים שהתפרסמה השנה ב-Sport medicine נמצא כי תרגולי שיווי משקל משפרים את היכולות שנפגעות כתוצאה מנוירופתיה (שיפור בשיווי המשקל, בשליטה הגופנית, במהירות ההליכה ובמניעת נפילות), אך מתברר כי הם גורמים להסתגלות טובה יותר של מערכת העצבים.
בזמן התרגול מתרחשת פעילות יתר במערכת העצבים של הרגליים, הן המוטוריים המפעילים את השרירים והן בעצבי התחושה המעבירים מידע לגבי מצב המפרקים. פעילות יתר זו של מערכת העצבים גורמת לאורך זמן לתפקוד טוב יותר שלה. המנגנונים האחראים על השיפור הזה הם עלייה במספר הקולטנים בסיבי העצב, פעילות של יותר תאי עצב בתגובה לגירויים וירידה בסף הפעולה של העצבים. זאת אומרת שמערכת העצבים גם רגישה יותר וגם מגיבה טוב יותר ומהר יותר כאשר היא נדרשת לייצב את הגוף בפעולות היום-יום.
כמה אימונים בשבוע
מינון הפעילות הנדרש לשיפור מערכת העצבים אינו שונה מהמינון הנדרש לשמירה על רמות סוכר תקינות: פעילות אירובית 5 פעמים בשבוע למשך כ-40 דקות, בדרגת קושי בינונית עד קלה.
לגבי אימונים לשיווי משקל, מחקרים ממליצים על 2-3 אימונים שבועיים, שבמהלכם מבצעים 5 תרגילים בלבד, וכל תרגיל יש לבצע בין 20 ל-40 שניות. וזאת על מנת שלא לעייף את מערכת העצבים בזמן התירגול.
עוד חשוב לציין, שאימונים לשיפור הכוח המיועדים לחיזוק השרירים הם אומנם חשובים מאוד לשמירה על רמות הסוכר, אך הם לא נמצאו כבעלי השפעה של תפקוד מערכת העצבים. לכן, לחולים אשר זמן התרגול שלהם מוגבל, הם מומלצים פחות.
מקורות נבחרים:
Kluding, Patricia M., et al. “The effect of exercise on neuropathic symptoms, nerve function, and cutaneous innervation in people with diabetic peripheral neuropathy.” Journal of Diabetes and its Complications 26.5 (2012): 424-429
. Balducci, Stefano, et al. “Exercise training can modify the natural history of diabetic peripheral neuropathy.” Journal of diabetes and its complications 20.4 (2006): 216-223.
Streckmann, Fiona, et al. “Exercise Intervention Studies in Patients with Peripheral Neuropathy: A Systematic Review.” Sports Medicine 44.9 (2014): 1289-1304.
תגובה אחת בנושא “בלי עצבים – ההשפעה של פעילות גופנית על כאבים ניורפתיים”
אליזבט פריזלנדר
זה נששמע מעודד. אני מתעמלת כל יום, אבל אני בת 85 ומאד קשה לי לעמוד בקצב ובמאמץ של פעילות אירובית יותר ממקסימום 20 דקות. פלדנקריס, יוגה, מחשבת הגוף והתעמלות בריאותית לא מהירה, מתאימים לי. האם פעילות זו יכולה לעזור?