תמונה כתבותסובלים מהתקפים של כאבי ראש על רקע של מיגרנה? שום דבר לא עוזר ואתם אובדי עצות? מתברר שפעילות גופנית יכולה לשפר את מצבכם פלאים, אך חשוב לעשות זאת נכון!

כ 10% מכלל האוכלוסייה סובלים מכאבי ראש כתוצאה של מיגרנה. המיגרנה מאופיינת בהופעת התקפים של כאבי ראש חזקים ,בעיקר בצד אחד של הראש, הנמשכים החל ממספר דקות ועד למספר שעות ומלווים בהרגשת חולשה, בחילה, רגישות מוגברת לאור ורעש. שליש מהאנשים הסובלים ממיגרנה יחושו “האורה” סימן תחושתי כל שהוא אשר מעיד על בואה של המיגרנה.
למרות שכיחות התופעה, הסיבה להופעת המיגרנה עדיין לא ברורה. הסברה הינה שמדובר בהפרעה תפקודית משולבת הנובעת ממערכת העצבים וכלי הדם במוח. מסיבה לא ברורה מתרחשת עליה ברגישות לכאב במרכזים מסוימים במוח, המלווה בשינוי בזרימת דם. בנוסף להפרעה הפיזיולוגית כיום ברור שגם מצב נפשי וגורמים סביבתיים עלולים לגרום להופעת המיגרנה.
אף על פי שכאבי הראש חולפים מעצמם ולא נגרם כל נזק לרקמה העצבית, הרי שהופעת הכאבים משפיעה בצורה דרמטית על איכות חייהם של הסובלים. בקרב הסובלים ממיגרנה נמצאה ירידה משמעותית בתפקוד היום יומי ושכיחות גבוהה של מיקרי חרדה ודיכאון .
מכוון שכיום אין עדיין טיפול תרופתי המונע את התקפי המיגרנה, הטיפול העיקרי הוא תרופות שמטרתן הפחתת הכאב, אך מתברר שהשפעתם בקרב חלק גדול מהסובלים מוגבלת מאוד.
עקב כך, נעשו מחקרים רבים אשר בדקו את ההשפעה של סוגי טיפולים נוספים על מיגרנה. אחד הטיפולים שנמצאו יעילים גם בהפחתת שכיחות ההתקפים, גם בקיצור משכם וגם בירידה בעוצמת הכאב במהלך ההתקף, הינו ביצוע סדיר של פעילות גופנית אירובית. המחקרים הראשונים שמצאו השפעה מטיבה נערכו לראשונה לפני כ15 שנה, מאז ועד היום נערכו עשרות מחקרים שהוכיחו באופן עקבי שביצוע סדיר של פעילות אירובית, 3 פעמיים בשבוע בדרגת קושי בינונית, גורם להשפעות מטיבות על הכאב בדומה לטיפול התרופתי, גם בקרב אוכלוסיית החולים שאינם מוקלים על ידי הטיפול התרופתי .
העובדה שפעילות גופנית משפיעה לטובה על המיגרנה הינה מפתיעה בהתחשב בכך שמסקרים שנערכו בעולם עולה שכ 20% מהסובלים דיווחו שביצוע מאמץ גופני מהווה טריגר להופעת המיגרנה ולכן הם נמנעים מביצוע מאמץ גופני. בשל כך הסובלים ממיגרנה מתאפיינים בכושר גופני ירוד, כתוצאה מהעדר ביצוע פעילות גופנית מה שגורם לאורך זמן לפגיעה במצבם הבריאותי.
הסיבה העיקרית לשוני שבין תפיסת הסובלים לתוצאות המחקרים על השפעה של הפעילות הגופנית על מיגרנה תלוי בדרגת הקושי של האימון ובביצוע “חימום” בתחילת האימון. מתברר שאימון מאומץ מידיי או ללא פרק זמן (מספר דקות) בתחילת האימון שבו מוגברת בהדרגתיות דרגת הקושי של המאמץ, עד לדרגה המתאימה, הם הגורמים להופעת המיגרנה בעקבות הפעילות הגופנית. בכל המחקרים נמצא שהאנשים הסובלים ממיגרנה יכלו להתמיד בצורה טובה בתוכנית אימונים נכונה למשך זמן, גם ליהנות מירידה בסימפטומי המיגרנה וגם לשפר את מצבם הבריאותי.
התשובה לשאלה כיצד אימון גופני משפיע על מיגרנה עדיין לא ברורה. כפי שכיום ברור שהתקף המיגרנה אינו תוצאה של גורם אחד, כך גם פעילות גופנית משפיעה במספר מסלולים. האימון מבחינה פיזיולוגית נמצא כגורם לעלייה ברמות חומרים משככי כאב במוח, (אנדורפינים) מפחית את הרגישות לכאב, מווסת את זרימת הדם לאזורים שונים במוח. בנוסף, האימון משפיע גם על גורמים פסיכולוגיים הקשורים להופעת המיגרנה: שיפור במצב הרוח, הפחתת מתחים, ירידה בדיכאון וברמות החרדה.
כאמור, מינון הפעילות הגופנית המומלץ הוא שלוש פעמיים בשבוע, למשך כ 40 דקות פעילות אירובית: הליכה, רכיבה על אופניים, בדרגת קושי קלה עד בינונית. בתחילת הפעילות יש להגביר בהדרגה את קצב הפעילות עד הקצב הרצוי. חשוב לזכור שפעילות מאומצת מידיי או הגברת הקצב של האימון באופן חד עלולה דווקא להחמיר את שכיחות המיגרנה.