חשבתם שפעילות גופנית תורמת רק לבריאות הפיזית של ילדיכם?
מתברר שיש קשר בין ביצוע פעילות גופנית להצלחה בלימודים ולשיפור יכולות קוגנטיביות.
השתתפות בפעילות ספורטיבית בגיל צעיר נתפסת, ובצדק, כחשובה מאוד לבריאות הגוף. הפעילות הגופנית מונעת השמנה, מחזקת את שרירי הגוף ומשפרת יציבה. בנוסף, לפעילות ישנה חשיבות בהקניית הרגלי אורח חיים בריא. למרות כל אלה, הורים רבים עדיין נותנים לפעילות הספורטיבית של ילדיהם חשיבות משנית לעומת פעילויות אחרות כגון נגינה או חוגי העשרה. בנוסף, עקב עומס בלימודים חלק מהורים מעדיפים שהילדים יוותרו על השתתפות בחוגי הספורט וישקיעו יותר זמן בלימודים.
אלא שכיום מתברר שהפעילות הספורטיבית משפיעה באופן ישיר לא על רק בריאות הגוף, אלא משפרת את תפקוד המוח ואת היכולות הקוגניטיביות ואת ההישגים בלימודים.
התקשורת במוח
כבר מילדות, הפעילות הספורטיבית תורמת להתפתחות תקינה של המוח: היא גורמת לעלייה במספר תאי המוח הפעילים ומשפרת את התקשורת ביניהם באזורים שונים של המוח. מחקרים מצאו שבקרב ילדים אשר עסקו בפעילות גופנית נמצאו שיפור ניכר ביכולת לפתור בעיות מורכבות, שיפור ביכולת עיבוד הנתונים ושיפור בזיכרון בזמן ביצוע מטלות בהשוואה לילדים שבילו את הזמן הפנוי בצפייה בטלוויזיה. במחקר רב משתתפים שנערך בארה”ב בקרב תלמידי תיכון הוכח שיש קשר ישיר בין מרחק הריצה שגמאו הנערים ב-20 דקות לבין יכולת פתירת בעיות בחשבון ויכולת הקריאה. בקרב סטודנטים נמצא קשר ישיר בין הישגיים אקדמיים לבין מספר השעות השבועיות שבהן עסקו בפעילות גופנית, וכן נמצא קשר ישיר בין פעילות גופנית לבין רמת המשכל (IQ), וזאת ללא קשר לרמת השכלה ולמצב כלכלי.
הפעילות הגופנית משפרת בעיקר את כישורי הניהול, מיומנות שכלית גבוהה ביותר שכוללת את היכולת לפתור בעיות מורכבות, לעבד מידע, להפעיל את הזיכרון בזמן עבודה, הריכוז ותשומת הלב.
ממצאים אלה מפתיעים כי לכאורה לא אמור להיות קשר בין מאמץ גופני, שגורם לפעולה מאומצת של השרירים, המפרקים ומערכות הלב והנשימה, לבין פעילויות קוגניטיביות שמפעילות בעיקר את המוח ומתבצעות בעיקר בישיבה, כאשר חוץ מהמוח מערכות הגוף האחרות נמצאות במצב מנוחה. אך נראה שהקשר הוא אבולוציוני. כיום, כתוצאה מההתפתחות הטכנולוגית, אנו מפעילים את הגוף רק בזמן הפעילות גופנית. אולם בעבר הרחוק, בימי האדם הקדמון, מערכות הגוף האחראיות על פעילותו בזמן מאמץ נועדו להיכנס לפעולה על מנת לאפשר לאדם לשרוד. האדם הקדמון לא ביצע מאמצים גופנים על מנת לשמור על בריאותו אלא כדי לצוד, בשביל להשיג אוכל, או כדי לברוח מסכנות כגון חיות טורפות. לכן, במצבי דחק הוא נזקק לפעילות מוחית חדה, אשר תאפשר לו בזמן קצר לעבד את המידע, להשתמש בצורה יעילה בזיכרון ולבחור את החלטה הנכונה מבין מספר אפשרויות על מנת לשרוד. אלה בדיוק אותן יכולות שביצוע פעילות גופנית גורמת כיום לשיפורן.
לקיום מנגנונים פיזיולוגים אלה נמצאה הוכחה מדעית בשנים האחרונות. במאמר שפרסם פרופ’ מיכאל פולגמן מאוניברסיטת מונטריאול שבקנדה, אשר התפרסם בירחון הרפואיdevelopmental neurorehabilitation , הוא סוקר את המנגנונים האלה. מהמאמר עולה שפעילות גופנית משפיעה על המוח באמצעות שלושה מנגנונים עיקריים:
עלייה בצריכת החמצן ושיפור בזרימת דם: בזמן מאמץ עולה צריכת החמצן של הגוף וזרימת הדם מתגברת, בעיקר בשרירים אך גם במוח, מה שמשפר לאורך זמן את זרימת הדם והחמצן לתאי המוח.
שיפור בהפרשת נוירוטרנסמיטורים: הניורוטרנסמיטורים, לדוגמה סרוטונין, הם חומרים המופרשים בנקודות המפגש בין תאי העצבים ומאפשרים קשר והעברת מסרים בין תאי העצבים השונים לבין אזורים שונים במוח. עלייה בהפרשה שלהם מגבירה בטווח הקצר את פעילות תאי המוח, ובטווח הארוך משפרת את הקשרים בין תאי המוח ואזורים שונים במוח. ככל שמספר הקשרים בין תאי המוח עולה, כך משתפרים תפקודי המוח.
עלייה בהפרשת ניורוטרופינים: המנגנון שלישי הוא המעניין ביותר. מתברר שביצוע מאמץ גופני גורם לעלייה בהפרשת חומרים בשם ניורוטרופינים ((neurotrophins. מדובר בחלבונים שתפקידם הוא “לדאוג” לרקמת המוח. הם אחראים על חלוקת תאי המוח ועל התפתחותם לאורך כל הילדות, ואחראים ישירות על הישרדות תאי המוח בגיל מבוגר. הם גם מגנים על תאי המוח כשיש חבלה או חסימה בכלי הדם אל המוח. הניורוטרופינים אחראים על ייצור חומרים אשר תאי העצב זקוקים להם על מנת לבצע את פעולתם. הם גם אחראים על תהליך חשוב נוסף: אם בעבר חשבו שמספר תאי המוח של אדם בוגר הינו קבוע, שמוחו של אדם בוגר אינו יכול לייצר תאים חדשים, לאחרונה הוכח שבאזורים מסוימים במוח יש לו יכולת לעשות זאת על ידי חידוש של תהליכי חלוקת התאים, שמוביל לשיפור בתפקוד המוח. באמצעות הפעילות גופנית רמת הניורוטרופינים עולה במהירות, מה שמהווה גירוי ליצירת תאי מוח חדשים. זו אחת הסיבות שפעילות גופנית הינה חלק חשוב בשיקום אנשים שעברו אירוע מוחי ויכולתם השכלית נפגעה. הפעילות יכולה לעודד את חזרתן של חלק מהיכולות שנפגעו.
איזה סוג פעילות
מכיוון שהמוח הוא רקמה דינמית, אימון בכל גיל יכול לגרום לשיפור בביצועיים השכליים, וההשפעה נשארת גם זמן ממושך לאחר הפסקת האימונים. במחקרים נמצא שאימון במשך 6 חודשים בקרב ילדים שלא היו פעילים גרם לשיפור משמעותי ביכולתם לפתור בעיות מורכבות. אימון אירובי למשך מספר שבועות בקרב אנשים מבוגרים גרם לעלייה ברמות הניורוטרופינים, שנשארה גבוהה יותר גם מספר שבועות לאחר שהפסיקו להתאמן.
לגבי סוג האימון המומלץ ישנם מחקרים שונים. יש הטוענים שביצוע פעילות אירובית יומיומית כגון הליכה או ריצה גורמת לשיפור משמעותי בתפקוד המוח. לעומת זאת, יש מחקרים הטוענים שיש לבצע פעילות הכוללת הפעלה נמרצת יותר של מערכת העצבים, שמושגת באימון לשיפור שיווי המשקל, פעולות מוטוריות מורכבות כגון ריקוד, משחקי כדור וכו’.
לכן, על מנת להבטיח השגת תוצאות מומלץ לשלב בין שני סוגי הפעילויות. בצעו פעילות אירובית יומיומית למשך כ-30 דקות, כגון הליכה לבית-הספר, טיול עם חברים או רכיבה על אופניים, ושני אימונים שבועיים בחוגים הדורשים יכולות שיווי משקל וביצוע תרגילים מורכבים הדורשים קואורדינאציה ותיאום בין חלקי הגוף השונים: משחקי כדור, ריקוד, אומנויות לחימה וכו’.