ניתוח הינו פרוצדורה רפואית, שנתפסת בקרב רוב האוכלוסייה כתהליך שבו החולה ממלא תפקיד פסיבי בלבד ולכן למנותח אין השפעה משמעותית על תוצאות התהליך הרפואי. אולם בשנים האחרונות עם העלייה בשכיחות הניתוחים הלא דחופים – “אלקטיבים” – מתברר שביצוע תוכנית לאימון גופני כהכנה לניתוח גורמת לירידה בשיעור הסיבוכים לאחר הניתוח ומזרזת את תהליך החלמה.
ניתוח הינו פעולה רפואית שכוללת מספר שלבים: הרדמה, ביצוע פעולה כירורגית מקומית אשר מחלישה את הגוף באופן זמני, תקופת אישפוז לעיתים ממושכת שחלקה כולל תקופת שכיבה וחוסר תנועה ממושך , מתן תרופות במינון גבוה אשר עלולות לגרום לחולשה, ולבסוף תהליך הדרגתי של הגברה בפעילות וחזרה לשגרה.
שלבים אלה מחלישים את הגוף בצורה משמעותית ולכן במהלך התהליך הניתוחי הגוף חשוף למספר רב של סיכונים: פגיעה וירידה בתפקוד של האזור המנותח, פגיעה בתפקוד ירידה ואף כישלון בתפקוד איברים חיוניים כגון הכליות , כבד. חשיפה לזיהומים בעיקר במערכת הנשימה, ירידה בתפקוד השרירים, חולשה כללית, עייפות ועוד.
בשנים האחרונות עם העלייה בשכיחות הניתוחים הלא דחופים “אלקטיבים” אשר מועד הניתוח נקבע מספר שבועות מראש לדוגמה במקרים של ניתוחים באזור הבטן, ניתוחים במערכת הנשימה וניתוחים אורטופדים כגון: החלפת מפרקים או שיחזור של רצועות המפרקים. מתברר שהמנותח שנתפס עד כה כשותף פסיבי בתהליך הניתוחי, יכול לשפר בצורה משמעותית את הצלחת התהליך הניתוחי לא רק בפרק זמן שלאחר הניתוח כגון: התחלת פעילות הדרגתית כמה שיותר מוקדם. אלה גם לפני הניתוח על ידי ביצוע תוכנית לשיפור הכושר הגופני והיכולת התפקודית.
הקשר המפתיע בין כושר גופני לירידה משמעותית בשכיחות סיבוכי הניתוח וקיצור פרק הזמן עד להחלמה נובע מהעובדה שדרגת הכושר הגופני משקפת למעשה את יכולת מערכת לב הריאה, להעביר כמות חמצן גדולה לאיברי הגוף. ככול שהיכולת גבוה יותר כן יורד בצורה משמעותית הסיכון לירידה באספקת החמצן לאיברי השונים אשר עלול לגרום לכשל חמור בתפקוד שלהם בכל שלבי הניתוח והתאוששות. לכן בחלק מהארצות מקובל לשלב בדיקת דרגת הכושר גופני כחלק מתהליך הערכה לקראת הניתוח, אשר יחזו את היכולת של המועמד לניתוח לעבור את הניתוח באופן בטוח.
מרכיב נוסף החשוב להפחתת הסיכון הוא תרגול ואימון של שרירי מערכת הנשימה, שכולל ביצוע של מספר דקות ביום של נשימות ונשיפות מאומצות באמצעות מכשירים המיועדים לאימון שרירי הנשימה. התרגול גורם לשיפור בתפקוד שרירי הנשימה מפחית משמעותית את הסיכון ללקות בזיהומים במערכת הנשימה והוא נמצא יעיל גם במצבים של ניתוחים דחופים כגון ניתוחי לב, כאשר זמן התרגול ימים בודדים. וגם למועמדים לניתוחים בריאה, אשר בתחום זה מקובלת מתן תקופת הכנה לניתוח שכוללת פעילות גופנית מדורגת שמשולבת עם תרגול נשמתי.
גם בתחום האורטופדי עם העלייה בשכיחות ניתוחי החלפת המפרקים, ושיחזור הרצועות סביב המפרק נמצאה יעילות לתוכניות הכנה לניתוחים שכללו הפעלה וחיזוק מתון של השרירים סביב המפרק באזור הניתוח גם באמצעות תרגול בסיסי בישיבה או בשכיבה וגם באמצעות הידרוטרפיה (תרגול במים). תוכניות התרגול אומנם לא הפחיתו את שעור הסיבוכים לאחר הניתוח, אבל כן זרזו את קצב החזרה לתפקוד בימים שלאחר הניתוח. זאת מכוון שהשרירים באזור המפרק הפגוע נחלשים לאורך זמן כתוצאה מחוסר הפעילות, ולאחר הניתוח לתיקון המפרק השרירים נדרשים לפעול שוב, ולכן ככול שהשרירים חלשים , זמן ממושך יותר יעבור עד לחזרתם לתפקוד תקין. אך אם זאת חשוב לציין שיעילות התוכנית נמצאה בעיקר למועמדים לניתוח במפרק הירך, לעומת מפרק הברך שתוכנית חיזוק לפני הניתוח הייתה יעילה פחות.
למרות המלצה להגברת הפעילות לפני הניתוח יש לקבל את אישורו של המנתח לפעילות, והפעילות צריכה להיות הדרגתית ומותאמת למצב הרפואי. להתאמת תוכנית באופן אישי יש לפנות לפיזיותרפיסט לייעוץ. מומלץ לבצע את התוכנית על בסיס יום יומי.
דוגמה לתוכנית תרגול כהכנה לניתוח באזור הבטן:
– הליכה בקצב קל עד בינוני -40 30 דקות ביום.
– תרגול נשימתי: ביצוע אימון נשימתי באמצעות מכשירים לאימון שרירי הנשימה למך כ 10 דקות ביום בדרגת קושי קלה.
דוגמה לתוכנית תרגול כהכנה לניתוח להחלפת מפרק הירך:
– 30 דקות תרגול על אופני כושר בדרגת קושי קלה.
– תרגול נשימתי, כ 10 דקות ביום בדרגת קושי קלה.
מומלץ לבצע גם תרגול לחיזוק השרירים בשכיבה:
– שכיבה על הגב: לבצע הרמות אגן כששתי הברכיים כפופות, הנפת רגל ישרה כלפי מעלה.
– שכיבה על הצד: הרמת הרגל העליונה כלפי מעלה.
את התרגילים מומלץ לבצע פעמיים ביום, 15פעמים, בשלוש מערכות.