Printתחושת הכאב היא איתות מתריע של הגוף, בעוד שכאב אקוטי מתריע לנו שאנו צריך להפחית את העומס על הגוף. לעומתו הכאב כרוני מתריע לנו שאנו צריכים להתחיל התאמן. 6 תפיסות מוטעות על הקשר שבין כאב לתנועה.

בעולם המודרני כמעט כל אדם בוגר סבל או יסבול מכאב גופני שמקורו במערכת השלד , אשר פוגע משמעותית באיכות חייו. הופעת כאב היא הסיבה המרכזית לביקורים אצל רופא . מקור תחושת הכאב הינו ברצפטורים אשר ממוקמים בשרירים ובאברי הגוף שמופעלים בתגובה לגירויים כגון לחץ מכני, גירויים כימיים, חוסר אספקת דם, חום קור. האות שנקלט ברצפטורים מועבר דרך עמוד השדרה למוח ששם מעובד האות לתחושת הכאב. ישנם שני סוגי כאב אקוטי חזק : המופיע בזמן קצר ולרוב חולף עד 3 חודשיים ויש כאב כרוני העלול להמשך זמן רב ועוצמתו לרוב נמוכה.
הבנת סוגי הכאב חשובה להכרת דרכי התמודדות עם הכאב. כאשר מדובר בכאב אקוטי מטרת מנגנון הכאב הינה להגן על הגוף מפני גרויים העלולים לפגוע בו. לדוגמא: ספורטאי הסובל מכאבים לא מוכרים בזמן ביצוע האימונים , ולכן הפחתת העומס ומנוחה תשפר משמעותית את קצב החלמה.
אך רוב האנשים בעיקר בגיל מבוגר סובלים מכאבים כרוניים המאופיינים בעוצמתם הנמוכה ונמשכים זמן רב . ולרוב מקור הכאב אינו ידוע, ובתגובה לכאב, רוב האנשים מפרשים את האות כאב בטעות כאיתות להפחתת העומס ומנוחה זאת לעומת מחקרים שבחנו דרכי טיפול ב בכאב הכרוני מדווחים על כך שהגוף זקוק לדווקא תנועה ולאימון ולכן וביצוע סדיר של אימון גופני נמצא כמפחית כאב.

“No Pain No Gain”: לא נכון. אין קשר בין הופעת כאב לבין מידת ההשפעה של האימון הגופני. כעיקרון בזמן הופעת כאב בזמן האימון מומלץ להפחית מיידית בעומס האימון. במיוחד כאשר מדובר בכאב לא מוכר, שמתגבר תוך כדי פעילות. המשך האימון עם הכאב עלול האריך את תקופת החלמה. כאשר מדובר בכאב כרוני מוכר, שמתגבר בזמן האימון גם מומלץ להפסיק את התרגול ויש צורך להיוועץ עם אורתופד או פיזיותרפיסט לגבי יעילות התרגול. לרוב כאשר מדובר בכאב כרוני שינוי בצורת האימון תגרום להפחתת הכאב ולשיפור בתפקוד. לדוגמה; הופעת כאבים בכתפיים בזמן אימון בחדר הכושר. הפסקת התרגול ושינוי בצורת התרגול הינו טיפול יעיל בכאב.

“כשיש כאב כרוני השרירים עייפים לכן צריך לנוח”: לא נכון. עייפות שרירית אומנם קשורה ישירות להופעת כאב. אבל העייפות מבטאת דפוס פעולה לא נכון של השרירים. עייפות נגרמת כתוצאה מכך שאין חלוקה שווה של העומס בין החלקים השונים של אותו שריר. ורוב עומס נופל על יחידות השריר הקטנות. לכן חיזוק והפעלה מבוקר משפר את דפוס הפעולה של השרירים, כך שהעומס יתחלק בצורה שווה בין כל יחידות השריר. לדוגמא: מחקרים מצאו שתוכניות אימון שבוצעו במקומות העבודה בקרב אנשים שמבצעים פעולות עם פלג גוף העליון שסבלו מכאבי צוואר וגב גרמו לירידה משמעותית בכאב.

“כשיש כאב עדיף לא להזיז את המפרקים”: לא נכון. קיבוע של המפרק באמצעות השרירים גורם לעומס מוגבר על השרירים והמפרק ומפחית את אספקת הדם לאזור. נמצא שאנשים שסובלים מכאב כרוני נוטים לקבע את המפרקים בזמן ביצוע תנועות. הקיבוע גורם לכיווץ שרירים מוגבר סביב מפרק מגביר את העומס על הרצועות והגידים ואת העייפות השרירית תהליכים שמגבירים את הכאב בזמן התנועה. לעומת זאת תרגול שכולל הנעת המפרקים והפעלת השרירים . מחזיר למפרקים ולשרירים את התנועה המתוזמנת שלהם. משחרר את הלחץ המכני ומפחית כאב.

“תרגול משפר את הכושר מחזק את השרירים אך לא מפחית כאב”: לא נכון. אימון גופני גורם לעליה בסף הכאב. ולכן הוא מומלץ” לאנשים הסובלים מכאב כרוני על רקע של פיברומיאלגיה או מחלות ראומטיות. המנגנונים דרכם האימון פעול כמשכך כאב, לא לגמרי ברורים אבל כן ידוע שאימון גורם להפרשת אנדורפינים מהמוח שגורמים לירידה בכאב. בנוסף בזמן האימון מועברים אותות עיצביים מהשרירים למוח ומתברר שעוצמת אותות אלה מפחיתה את אותות הכאב המועברים גם מהשרירים למוח במסלולים עיצביים סמוכים.

“הפרשת אנדורפינים כתוצאה מאמץ זה פועל רק לרצי מרתון”: לא נכון. כתוצאה מביצוע מאמץ מופרשים אנדורפינים מהמוח לזרם הדם. אבל מתברר שדווקא אנשים שלא עוסקים באופן קבוע בפעילות גופנית, הרגישות שלהם לאנדורפינים גדולה יותר. ולכן גם בזמן ביצוע אימון קל, הפרשת אנדורפינים תשפיע עליהם, ותגרום לירידה בכאב. לעומת זאת נמצא שבקרב אנשים מאוד מאומנים מתרחשת סבילות להפרשת אנדורפינים ולהשיג השפעה משככת כאב הם נדרשים לבצע פעילות גופנית לאורך זמן רב.

“שכואב איזור מסוים צריך להפעיל את אותו איזור”: לא נכון. כאשר מדובר בכאב כרוני, אימון כללי של שמפעיל את כל הגוף יעיל בהפחתת הכאב בדומה לאימון או טיפול ספציפי רק באזור הכואב . הדבר הוכח במספר רב של מחקרים שבדקו אנשים שסבלו מכאבי גב או צוואר כרוניים. זאת מכוון שהופעת כאב קשורה גם לתפקוד לא תקין של שרירים או מפרקים רחוקים מהאזור הכואב. בנוסף כתוצאה מהפחד מהכאב לאנשים קל יותר להפעיל שרירים או מפרקים לא כאובים וכך להשיג השפעה מפחיתת כאב.