שחיקת סחוס במפרק הירך הינה תופעה שכיחה בגיל המבוגר, למרות הפגיעה בסחוס תיקון הפעולה השרירית סביב המפרק עשוי להקל על הכאבים ולעצור את התקדמות המחלה.
הקדמה
מפרק הירך הינו מפרק כדורי, אשר מחבר בין עצם הירך, לאגן. תפקידיו מורכבים לדוגמא: בזמן הליכה הוא גם מייצר תנועה וגם שומר על יציבות הגוף בזמן שאנו מנתקים רגל אחת מהקרקע. על מנת שיוכל לתפקד, פועלים עליו מספר קבוצות שרירים גדולות וחזקות אשר מאפשרות ביצוע תנועות מהירות כאשר כל משקל הגוף נישא על רגל אחת. לדוגמא: עלייה מדרגה, וגם קבוצת שרירים קטנים יותר אשר תפקידים לשמור את ראש הירך יציב בתוך המפרק.
קבוצת שרירים החזקה ביותר, היא בקדמת הירך שאחראית על ביצוע כפיפה בירך, ויישור של הברך.
שריר נוסף הא שריר האילאופסואס אשר מחבר את הירך לחוליות הגב, ואחראי על ביצוע כפיפה של הירך. מנגד, ישנם את השריר האחוריים : העכוז הגדול ושרירי הירך האחוריים אשר תפקידם לבצע פשיטה לאחור של המפרק, פעילים בעיקר בעליית מדרגות, בהליכה בעלייה. קבוצת שרירים השלישית הינה שרירים חלשים יותר אשר תפקידם לשמור על ייצוב הירך, בעיקר בעמידה על רגל אחת בזמן הליכה. הקבוצה כוללת: מרחיקי הירך ומקרבי הירך.
שחיקת הסחוס מנגנונים ביומכניים
שחיקת הסחוס של המפרק הירך הינה תופעה נפוצה בקרב האוכלוסייה החל מגיל 60, כשליש האוכלוסייה יסבלו מימנה . המחלה פוגעת בסחוס בראש עצם הירך, ובמפרק עצמו. למרות שהסיבה להופעת המחלה אינה ידועה, ישנם מספר גורמים ביומכניים אשר כתוצאה מפעולה לא תקינה של המפרק עלולים להאיץ את תהליך שחיקת הסחוס.
מניתוח המחקרים עולה קשר ישיר בין התפקוד וכוח השרירים סביב הירך לבין שחיקת הסחוס.
עיקר ממצאי המחקרים השונים הינם: ירידה ניכרת בנפח השרירים באזור הירך בקרב אנשים שסובלים האוסטאוטריטיס של הירך. בנוסף נמצא ירידה בפעילות של השרירים האחוריים של הירך, בזמן ביצוע תרגול שכלל הפעלה של מפרק הירך. כמו כן נמצא קשר ישיר בין כוח השרירים לבין היכולת התפקודית של הנבדקים, ללא קשר לדרגת שחיקת הסחוס כפי שמופיעה בצילומי רנטגן. מכאן עולה שעיקר הכאב נובע מחולשה של השרירים מסביב למפרק ללא קשר לחומרת דרגת שחיקת הסחוס.
ישנם מספר מנגנונים אפשריים אשר מסבירים כיצד השרירים ומעטפת המפרק משפיעה על התפתחות שחיקת הסחוס.
שינוי במנח המפרק כתוצאה מחוסר איזון שרירי: כתוצאה מחוסר תרגול מתרחשת ירידה בכוח השרירים האחוריים של המפרק, בעיקר שריר העכוז הגדול, ביחס לקבוצת שרירים הקדמיים (ארבע ראשי) . כתוצאה מכך שהכוח הקדמי גדול מהכוח האחורי ראש עצם הירך, נמשך קדימה בתוך המפרק עצמו ומופעל לחץ מוגבר בחלקים ספציפיים של ראש המפרק עם סיכוי גבוה לשחיקה מוגברת של הסחוס באזורים אילו.
חולשה של השריר גלוטאוס מדיאוס: שריר חשוב זה יוצא מהאגן, ומתחבר קרוב לראש עצם הירך, אחראי על ייצוב האגן בזמן עמידה על רגל אחת ובזמן הליכה. השריר הוא השריר החשוב ביותר בייצוב האגן בזמן הליכה. חולשה שלו גורמת לתנועתיות יתר של האגן (נפילה מצד לצד) , בזמן הליכה, שעלולה לאורך זמן אף היא לשחיקה מוגברת של הסחוס.
קיצור הקפסולה המפרקית: במהלך השנים ללא סיבה ידוע עולה הנוקשות של המעטפת המפרקית של ראש המפרק. עיקר הקיצור מתרחש החלק הקדמי של הקפסולה ומונע תנועה תקינה של עצם הירך, בתוך המפרק מה שעלול להגביר את העומס על חלקים שונים במפרק .
אבחון
תלונות העיקריות בשלב הראשון של המחלה הינן כאב המופיע בזמן קימה לאחר ישיבה ממושכת, והופעת כאבי לילה בזמן שכיבה או ביצוע תנועות בשכיבה.
לאורך זמן ככול שהשחיקה מתקדמת, הכאב מתגבר ועלול להופיע בזמן הליכה , עד כדי הגבלה במרחק הליכה. לרוב הכאב אינו ממוקם רק באזור המפרקי אלה גם מקרין לאזורים שונים בירך, לעיתים עלול להידמות לכאב גב תחתון. צילום רנטגן: בשלבים מתקדמים ניתן לראות צמצום של המרווח המפרקי של ראש הפרק.
בדיקה גופנית: ניתן למצוא, ירידה בטווחים של הירך בעיקר בביצוע בסיבוב חיצוני ופנימי של הירך הבדיקה בשכיבה , שלעיתים מלווה בכאב. קיצור של (המעטפת הקפסולה) המפרקית, קושי וכאב בזמן עמידה על רגל אחת. קיצור או חולשה של השרירים המייצבים את הירך. תנועתיות מוגברת של האגן בזמן הליכה, או עליית מדרגות.
הטיפול
הטיפול מורכב ממספר מרכיבים, באופן כללי ניתן לומר שככול שהטיפול מתבצע בשלבים מוקדמים של השחיקה התוצאות שלו טובות יותר, והיכולת שלו לגרום להטבה לאורך זמן גדולה יותר. מחקרים מראים על ירידה כאב, עלייה בתפקוד, ושיפור בטווח התנועה בעקבות טיפול הפיזיותרפיה.
הטיפול האקטיבי: מטרת הטיפול הינה להחזיר למפרק את התפקוד התקין שלו, התרגול מתבצע גם באמצעות מכשירי כוח או עם התנגדות, ביצוע תרגול אירובי: אופניים, הליכה, וביצוע תרגילים לייצוב המפרק תוך שימוש במשטחים לא יציבים. כאשר מדובר במפרק הירך יש צורך:
– לחזק ולהפעיל את השרירים האחוריים החלשים, במגוון רחב של תרגילים ותנוחות שונות.
– לבצע מתיחות לשרירים הקדמיים הקצרים, ולשרירים המייצבים של הירך בהתאם לבדיקה הגופנית.
– להחזיר לתפקוד את השרירים המייצבים של הירך והאגן, תוך תרגול במצבים שונים.
– לבצע מתיחות לקפסולה המפרקית.
בתחילה התרגול מתבצע בשכיבה, על מנת לא להעמיס על המפרק, אבל ככול שהטיפול מתקדם רובו מתבצע בעמידה. זאת מכוון שתרגול בזמן עמידה הוא גם מעשי יותר וגם גורם להפעלת אזור הירך בצורה טובה יותר.
הטיפול הפסיבי: מטרת הטיפול הינה הפחתת כאבים הנובעים ממפרק הירך, הנעה של הנוזל הבין מפרקי בירך על מנת שיזין את החלקים השונים של ראש הירך, ושיפור טווחי המפרק. הטיפול מתבצע בשכיבה אם באמצעות הנעה פסיבית של הירך על ידי המטפל או בשיתוף פעולה של המטפל והמטופל. כך שהמטופל מבצע תנועה אקטיבית והמטפל מבצע טכניקת טיפולית. (טכניקת מליגן) .