סובלים מדלקת גידים? תכירו את שיטת התרגול חדשה TNT לטיפול בדלקות גידים אשר מבוצעת בקצב המטרונום.
הקשר בין קצב ביצוע התרגילים באימון גופני לקצב המוזיקה נקשר עד היום לשעורי המחול השונים, לשעורי סטודיו וגם לספינינג. אולם לאחרונה שיטה חדשה לטיפול בדלקות גידים בשם tendon neuroplastic training או בראשי תיבות TNT הכוללת תרגול של כיווץ שרירים מתוזמן עם קצב המטרונום, מראה תוצאות טיפול טובות יותר מאשר שיטות תרגול מקובלות.
ברך קופצים
דלקות בגידים, במיוחד בגיד הפיקה שבברך (patellar tendonitis) היא תופעה נפוצה בקרב ספורטאים מקצוענים או ספורטאים חובבנים אשר האימונים שלהם כוללים ניתורים רבים וכוח מתפרץ, לדוגמה: שחקני כדורסל, כדורעף ומתאמנים בקרוספיט, לכן, לא פלא שזכתה לשם העממי “ברך קופצים” (jumpers knee ) . הדלקת מאופיינת בכאב שמופיע בקדמת הברך, קצת מתחת לפיקה. הכאב מופיע בעיקר בתחילת האימון שכולל ניתורים וריצה מהירה וחולף במנוחה. הסיבה לכאב היא עומס יתר מכני שמופעל על גיד הפיקה במאמצים חוזרים ומהירים. כתוצאה מהעומס שרירי קידמת הירך מתכווצים בעצמה וגורמים למתיחה חזקה של הגיד שמעביר את אנרגיית הכיווץ למפרק הברך על מנת לבצע את התנועה. כאשר מבצעים את הניתורים מספר פעמים רב ובעצמה רבה, הדבר גורם לפגיעה בסיבי הגיד ולהופעת דלקת. התהליך הדלקתי נגרם בטווח הקצר ובנוסף לכאב גורם לעלייה בנוקשות הגיד ובטווח הארוך הוא עלול לגרום לשינוי במבנה של סיבי הגיד ולפגוע באלסטיות שלו.
הדלקת אומנם אינה חמורה, אך היא מאוד מטרידה ומגבילה מכוון שהיא שכיחה בעיקר בתקופות של עומס אימונים ובקרב ספורטאים היא עלולה לפגוע בביצועים הספורטיביים שלהם. תהליך ההתאוששות וההחלמה מצריכים תקופת מנוחה ארוכה של הימנעות ממאמצים ועם סיכוי גבוה לחזרה של הכאבים, תהליך שעלול להיות בעייתי לספורטאים מקצועניים או לספורטאים חובבים אשר מעוניינים להמשיך לעסוק בשגרת הספורט.
הטיפול השמרני המקובל והשכיח כולל שיטות להפחתת התהליך הדלקתי והורדת כאב כגון: עיסוי מקומי, שימוש באולטרה סאונד טיפולי, קירור ובעיקר תרגילים אקטיביים שמטרתם שינוי בתפקוד הגיד. התרגול האקטיבי המקובל ביותר הוא תרגול אקצנטרי שמשמעותו ביצוע כיווץ של שריר תוך כדי הארכה שלו. לדוגמה: בתרגיל עמידה על רגל אחת, על מדרגה, ביצוע כפיפה איטית של הברך וירידה מהמדרגה. אולם לעיתים ביצוע התרגול האקצנטרי עלול זמנית להגביר את הכאב ולכן רוב האנשים מתקשים להתמיד בתרגול. הבעיה השנייה היא שיעילות התרגול כטיפול בדלקות בגיד הפיקה מוגבלת מאוד בהשוואה לדלקות בגידים אחרים כמו גיד אכילס ששם נמצא שתרגול זה יעיל הרבה יותר . כך נוצר מצב מתסכל של דלקת כואבת וחוזרנית שכרוכה בטיפול אקטיבי שהיעילות שלו מוגבלת והוא כרוך לעיתים בהחמרת הכאב . מצב זה גורם לתסכול רב גם לאנשי רפואת הספורט, רופאי ספורט ופיזיותרפיסטים אשר מחפשים טיפול יעיל יותר.
שיטה חדשה
פיתרון לבעיה זו טמון בשיטת תרגול חדשה לטיפול בדלקות בגיד הפיקה. השיטה החדשה הינה בעלת תוצאות קליניות מבטיחות ונקראת tendon neuroplastic training .
את השיטה פיתחו קבוצת חוקרים באוסטרליה בראשותה של ד”ר ריו ופורסמה במאמר מובלט בירחון הבריטי לרפואת ספורט, שמסכם את הנתונים שאספו החוקרים. הבסיס הפיזיולוגי שעומד בבסיס השיטה החדשה הוא שהמקור לבעיה הוא לא במבנה לא תקין של הגיד, אלה דווקא נובע מפעילות יתר במרכזים במוח שאחראים לוויסות פעולת השרירים . פעילות יתר זו גורמת לאות עצבי מוגבר שמועבר לשריר וגורם לפעילות יתר (המכונה טונוס) של השרירים בזמן הכיווץ וגם בזמן הרפיה ואלה לאורך זמן גורמים להופעת הדלקת בגידים. בשל כך, בזמן הטיפול בתרגול יש להשתמש באמצעים אשר יתזמנו ויווסתו את פעולת המרכזים במוח ולא להתרכז רק בשרירים ובגידים. מספר גורמים הובילו את החוקרים למסקנה זו: הראשון הוא שהכאבים בברכיים מופיעים לרוב בשתי הברכיים בו זמנית או לסירוגין. הגורם השני שהכאבים אופייניים דווקא לספורטאים בעלי יכולת ניתור טובה ושרירים חזקים כך שפעולת יתר השרירים ולא חולשת שרירים היא הגורם לכאב. הגורם השלישי והמשמעותי ביותר הוא שכאשר ביצעו החוקרים בדיקות הדמיה למוח בזמן ביצוע כיווץ שרירים הם מצאו שבקרב ספורטאים שסבלו מדלקת בפיקה נמדדה בזמן הכיווץ פעילות יתר גם של המרכזים שאחראים על כיווץ השריר וגם במרכזים שאחראים על הרפיית של השרירים. למה הדבר דומה: לנהג אשר נוסע ברכב במהירות קבועה תוך כדי לחיצה על דוושת הגז ובו זמנית על הבלמים. הדבר גורם לעומס מוגבר על מערכות הרכב.
לכן, המטרה הראשונית בטיפול, היא לגרום לפעולה מתוזמנת של המוח, שבזמן כיווץ השריר יפעלו רק המרכזים של הכיווץ ובזמן הרפיה של השריר יפעלו רק המרכזים האחראים על הרפיה.
על מנת לאמן גם את המוח, צוות החוקרים בקשו מהנבדקים לבצע את התרגילים על פי ובקצב לאות קולי חיצוני (מטרונום). זאת בניגוד לתרגול המקובל כיום שבו קצב התרגול נקבע באופן עצמאי על ידי המתרגל. בתחילה בקשו מהנבדקים לבצע כיווץ איזומטרי (ללא תנועה) בזווית של 60 מעלות בברך למשך כ 45 שניות, 8 חזרות בשלוש מערכות, זאת על בסיס העובדה שבמחקרים קודמים מראים שתרגול זה יעיל מאוד בהפחתת הכאב בטווח הקצר. לאחר שבועיים, שונה סוג הכיווץ לתרגול עם תנועה בקצב חיצוני של 3 שניות כיווץ (קונצנטרי) ו4 שניות שחרור (אקצנטרי). 10 חזרות בשלוש מערכות בהתאם לקצב המטרונום . לאחר כחודש של תוכנית תרגול נמדדה הקלה משמעותית בכאב ובמקביל נמדדה ירידה משמעותית בפעילות המרכזים שאחראים על הרפיית השרירים בזמן כיווץ השריר. כל אלה מראים שהשיטה החדשה היא יעילה יותר בהשוואה לשיטות תרגול אחרות.
כאמור, מחקרים ראשונים מלמדים שהיתרון העיקרי שבביצוע התרגול בהתאם לגירוי חיצוני, באמצעות גירוי שמיעתי (לאות הקולי) או באמצעות אות חזותי (אור), גורם גירוי חושי נוסף אשר מועבר למוח וגורם להפעלה מתוזמנת יותר של המרכזים במוח שאחראים ליצירת התנועה ולדיכוי פעולת המרכזים המנוגדים שאחראים על הרפיית השרירים, כך שנוצר דפוס תנועה יותר נכון במוח הגורם לוויסות של פעולת השרירים.
למרות יעילות התרגול חשוב להדגיש שתרגול בשיטה זו עדיין לא נבדק על גידים אחרים בגוף דוגמת גיד אכילס או דלקות במרפק או בגידים בכתף אשר שיטות תרגול אחרות כן נמצאו יעילות. אולם, בהחלט היא מהווה פיתרון אפשרי לאותם ספורטאים ומקצועניים או חובבים שסובלים מדלקות בגיד הפיקה.
מקורות נבחרים:
Rio, Ebonie, et al. “Tendon neuroplastic training: changing the way we think about tendon rehabilitation: a narrative review.” British journal of sports medicine 50.4 (2016): 209-215.
Rio, E., et al. “Tendon neuroplastic training reduces tendon pain and muscle inhibition in-season: Changing the way we think about exercise.” Journal of Science and Medicine in Sport 19 (2015): e98.
קישורים מומלצים: