ב-30 השנה האחרונות התרחש מהפך ביחסה של רפואת הלב לאימון גופני בקרב חולים הסובלים מאי ספיקת לב, מאיסור מוחלט בתחילת שנות ה-80 עד לתמיכה והקמת תוכניות אימון מיוחדות לחולים כיום. גם ביחס של מרכיבי האימון חל שינוי מהפכני, מאימון שעיקר הדגש הושם על הלב לאימון המתייחס לגוף כולו כולל מערכת הנשימה והשרירים ולגוף.
הקדמה
אי ספיקת לב הינו מצב כרוני שבו הלב (כמשאבה) אינו מצליח לספק את זרימת הדם הדרושה לאברי גוף. מצב זה נגרם כתוצאה מפגיעה בשריר הלב המתרחשת לרוב בעקבות חוסר אספקת דם לשריר הלב (התקף לב) או כתוצאה ממחלה של שריר הלב על רקע גנטי או ווירלי.
הפגיעה בשריר הלב מתבטאת בהרס של הרקמה השרירית שמתחלפת ברקמת חיבור. מכוון שלרקמת החיבור אין יכולת כיווץ יכולת הלב להתכווץ נפגעת. תהליך זה מתרחש מספר שבועות או חודשיים לאחר הפגיעה בשריר הלב.
מצב זה מלווה לרוב בהופעת סימפטומים הבאים: קוצר נשימה, בצקת ראות, עליה פתאומית במשקל (כתוצאה מספחת נוזלים) קושי בביצוע מאמצים גופניים , נפיחות ברגליים.
לאורך זמן בהעדר איזון תרופתי, כתוצאה מאספקת הדם הפחותה לאיברי הגוף, תיתכן פגיעה בכליות , בכבד, בשרירים ובאיברים נוספים.
שכיחות החולים באי ספיקת לב עלתה בצורה ניכרת בשנים האחרונות בעקבות התפתחות האדירה שהתרחשה בתחום הקריולגיה הפולשנית. ביצוע צנתור של עורקי הלב, וחידוש זרם הדם ללב באמצעות בלון ותומך מאפשרים הצלה של חולים שבעבר לא ניתן היה להצילם. ולכן במהלך השנים האחרונות חלה ירידה משמעותית בשיעור התמותה ממחלות לב מצד אחד ומצד שני חלה עליה בתחלואה מאי ספיקת לב. בארה”ב מידיי שנה מאובחנים כמיליון חולים חדשים שמתווספים ל-5 מליון חולים קיימים.
מהפך: מאיסור לביצוע פעילות גופנית לתמיכה מדעית גורפת
בשנות ה-70 וה-80 לא הומלץ לחולים הסובלים מאי ספיקת לב לבצע פעילות גופנית, ההנחה היתה שמכוון שאי ספיקת לב הינו תהליך המתרחש לאורך זמן, ביצוע מאמץ הגורם לעומס על שריר הלב עשוי לזרז את התהליך זה.
אולם כבר בשנות ה-80 החלו להתפרסם מחקרים ראשונים אשר עקבו אחר קבוצות אימון של חולי לב מיד לאחר אירוע לבבי, מהמעקב שנערך בחלקו כמחנה אימונים סגור עם ביצוע מאמץ גופני שכלל הליכה פעמיים ביום למשך כשעה למשך כ-4 שבועות עולה שביצוע הפעילות המאומצת לא גרמה החמרה במצב החולים לא, נרשמו על אירועים חריגים, ונהפוך הוא כושר הגופני של החולים השתפר בצורה משמעותית.
באמצע שנות ה-90 התפרסם מחקר ראשון אשר בוצע בתוכניות השיקום בארה”ב , אשר עקב אחר חולים שעברו התקף לב, באזור הקדמי של הלב. ידוע שלפגיעה באזור זה ישנו סיכוי מוגבר להתפתחות אי ספיקת לב. קבוצת החולים ביצעו אימון הליכה בדרגת קושי גבוהה 3 פעמים בשבוע, ובמשך 3 חודשים התבצע מעקב אחר תפקוד ליבם. מסקנת המחקר היתה שבנוסף לשיפור הגדול ביכולת התפקודית והכושר גופני, ביצוע אימון אינטנסיבי אינו גורם להתפתחות אי ספיקת לב והאימונים הם בדרגת בטיחות גבוהה.
במקביל מחקרים שעקבו אחר חולים הסובלים מאי ספיקת לב שהשתתפו בתוכניות של אימון גופני, שחלקם אף נערכו בארץ, מצאו שבנוסף לשיפור בכושר הגופני, וביכולת לבצע מאמצים, שיפור באיכות החיים, ביצוע אימון גופני לאורך זמן הוריד בצורה משמעותית את אחוזי התמותה מהמחלה בקרב המתאמנים.
כל אלה התווספו להוכחות נוספות שמצאו שבאמצעות האימון הגופני ניתן לשפר באופן עקיף את תפקוד הלב. כתוצאה מתוכנית האימונים מתרחש שיפור ביכולת כלי הדם להתרחב, מערכת השרירים ומערכת הנשימה מתפקדות באופן יעיל יותר, ומושג איזון טוב יותר במערכות המבקרות את פעולת הלב: מערכת העצבים והמערכת ההורמונלית. השיפור הכולל מפחית את העומס המופעל על שריר הלב בזמן ביצוע מאמץ ובזמן מנוחה.
כתוצאה מהתוצאות החיוביות, בוצעו מספר מחקרים בחיות מעבדה שבדקו האם ניתן לשפר את תפקוד שריר הלב באופן ישיר באמצעות אימון גופני. הם מצאו שאימון אירובי בדרגת קושי קשה גורם לכך שהדם מפעיל ללחץ מכני על חדרי הלב מוביל לבנייה טובה יותר של שריר הלב לאחר התקף לב ולאורך זמן גורם לשיפור בתפקוד שריר הלב.
השלמתו של המהפך, בתפיסה הרפואית הושגה בשנה האחרונה כאשר קבוצת חוקרים מנורווגיה דיווחו לראשונה במחקר מקיף שאימון הליכה בדרגת קושי קשה אשר מבוצע במהירות משתנה (אינטרוולים) שנערך בקרב קבוצת חולים יציבים הסובלים מאי ספיקת לב גרם לשיפור משמעותי בתפקוד הלב, יותר דם זרם לגוף בכל פעימה, שיפור במדדים המאפינים חולים באי ספיקת לב. זאת הפעם הראשונה שנמצא שאימון גופני גורם באופן ישיר לשיפור בתפקוד שריר הלב.
מהפך בגישת האימון
בניגוד למחשבה הראשונית במהלך השנים, לא נמצא קשר בין מידת הפגיעה בשריר הלב לבין יכולת החולים לבצע מאמץ. מספר רב של מחקרים בדקו את התפקוד של מערכות הגוף השונות בזמן מאמץ על מנת לאבחן מה הסיבה שבגללה קיים קושי בביצוע מאמץ גופני בקרב חולים הסובלים מאי ספיקת לב. מכיוון שלא נמצאה תשובה חד משמעית המסקנה הכוללת היא שמדובר בשילוב של ירידה בתפקוד של מספר מערכות כגון: מערכת הלב, המערכת העצבית, ירידה בזרימת הדם לשרירים, ירידה במסת השריר ופגיעה ביכולת השריר ליצור אנרגיה לאורך זמן. מדובר בתהליכים כרוניים שחשש והימנעות מביצוע מאמצים גופניים ואימוץ אורח חיים לא פעיל הינו גורם משמעותי אשר עלול להאיץ את התהליכים אילו ומכאן החשיבות הרבה של האימון הגופני.
לכן אם בתחילת תוכניות האימונים עיקר הדגש באימון הושם על הלב והאימון כלל בעיקר אימון אירובי: הליכה, אופניים, בדרגת קושי קלה. הרי שבשנים האחרונות סוגי אימון נוספים נמצאו יעילים בדומה לאימון אירובי וזאת ללא צורך בהפעלה של מערכת הלב וריאה. האימון העיקרי שנחקר היה אימון כנגד התנגדות (משקולות) בעבר הנחה היתה שאימון מסוג זה גורם לעומס על הלב, מכוון שכיווץ השרירים גורם להצרת כלי הדם הקיפים ובכך לגרום למאמץ מוגבר של הלב. הרי שמספר רב של מחקרים הוכיחו שדרגת בטיחות האימון גבוהה, ובנוסף יש לו יתרון בולט: מכוון שבשלב הכרוני אי ספיקת לב גורמת לפגיעה בשרירים הרי אימון אשר שם דגש על שיפור היכולת השרירית מבלי להגביר את פעולת מערכת הלב והנשימה יכול להווה פתרון מצויין לחולים החוששים מביצוע מאמצים אירובים.
מגוון רחב של מחקרים מצאו שבחולים כרונים בעלי כושר גופני נמוך, אימון כוח המיועד לחיזוק שרירי הרגלים היה יעיל באותה מידה כמו אימון אירובי לשיפור הכושר הגופני ויכולת התפקודית של המתאמן.
אפילו הפעלה שרירית בדרגה נמוכה אשר בוצעה באופן פסיבי באמצעות זרמים חשמליים של מספר שעות ביום , ללא כל עלייה בקצב הלב נמצאה כיעילה יותר לשיפור הכושר הגופני והשפעה מטיבה על מבנה השריר ביחס לאימון אופניים או הליכה.
סוג אימון נוסף שנחקר ונמצא יעיל הינו אימון המתרגל את שרירי הנשימה. הבסיס הפיזיולוגי לאימון זה הינו שבזמן מאמץ עיקר זרימת הדם זורמת לרגליים ולשרירי הנשימה. מכוון שתפוקת הלב בחולים הסובלים מאי ספיקת לב מוגבלת, בזמן ביצוע המאמץ מתרחש תחרות בין הזרימה לרגליים לבין הזרימה לשרירי הנשימה. אימון של שרירי הנשימה באמצעות מכשירים מיוחדים שיפרה באופן משמעותי את כוח שרירי הנשימה, גרמה לשיפור משמעותי ליכולת המאמץ של החולים. מכוון שאימון גרם לכך שפחות דם זרם לשרירי הנשימה ויותר דם הגיע לשרירי הרגליים.
המלצות לפעילות
לפני תחילת פעילות יש להיוועץ עם רופא קרדיולוג , ישנם חולים לא יציבים הזקוקים לפיקוח רפואי צמוד, מכוון שישנה שכיחות גבוה של הפרעות קצב, בקרב חולים באי ספיקת לב.
השילוב היעיל ביותר הינו ביצוע אימון אירובי כגון הליכה עם חיזוק שרירים כללי עם דגש על הרגליים.
חשוב לזכור שבשלב הראשון אין חשיבות לקצב הלב או לדרגת הקושי של הפעילות, גם לפעילות הקלה ביותר יש השפעה. הפעילות יכולה להיות בהפסקות, אך חשוב להגדיל את זמן הפעילות בהדרגה.
אין לדבר בזמן הפעילות מכוון שהדבר מכריח עבודה נוספת של שרירי הנשימה, מומלץ לנשוף את האוויר כאשר השפתיים סגורות.
חיזוק שרירים אפילו בדרגת הקושי קלה כגון הרמת רגליים בישיבה יש השפעה מטיבה על תפקוד השרירים, לאחר שהתרחש שיפור בתפקוד השרירי מומלץ להתחיל לחזק את השרירים באמצעות משקולות קלות, או כנגד משקל הגוף.
בתחילה יש לעבוד על כל קבוצת שרירים בנפרד לדוגמא: בישיבה על כיסא ויישור הרגל, ורק בשלב השני לבצע את הפעילות בשתי הרגליים יחד, או לשלב מספר קבוצות שרירים ביחד לדוגמא תרגול בעמידה.
לא מומלץ לבצע פעילות בשכיבה כגון שחייה, או פעילות בשכיבה לאחר פעילות אירובית לדוגמא לחיזוק שרירי הבטן מכוון שבזמן שכיבה יותר דם חוזר ללב, והדבר עלול להעמיס על הלב.
בתחילה מומלץ לבצע פעילות אירובית הכוללת הפעלה של הרגליים או הידיים בלבד. אימון על מכשיר סקי הכולל גם פעולת רגליים וגם ידיים, עלול לגרום לעומס גדול מידיי.
