יותר חשמל או יותר עמל?

לאחרונה  הטכנולוגיה של  אימון באמצעות  גירוי חשמלי  של השרירים,  חדרה גם לתחום של  אימוני  הכושר. האם זרמי החשמל יעשו במקומנו את העבודה? למי האימון מתאים? 

הטכנולוגיה של  השגת כיווץ שרירי באמצעות זרמים חשמליים חיצוניים  אינה חדשה. היא   הומצאה  כבר לפני כ 300 שנה,  בזמן  שהחוקרים הראשונים של  הפיזיולוגיה של השריר,   גילו  שגירוי באמצעות  חשמל חיצוני   בנקודה בשריר   שבה    העצב  מתחבר  למעשה ” מחקה” את  הגירוי  העצבי  הטבעי  ויכול להפיק   כיווץ שרירי  לא רצוני.  מאז, במהלך השנים  הפך המודל המחקרי  גם למודל טיפולי, אשר קיבל תאוצה בזמן  מלחמת העולם הראשונה  בה נטל לראשונה חלק בשיקום  מאות אלפי פצועים.
כיום,   גירוי השרירים באמצעות חשמל חיצוני  הוא כלי טיפולי הנמצא בשימוש נרחב  בתחום הפיזיותרפיה והשיקום.  הוא  משמש בעיקר להפעלת השרירים במצבים  שבהם  נפגע באופן זמני או קבוע   תפקוד מערכת העצבים, לדוגמה: באנשים לאחר   פגיעות  בעמוד השדרה  או לאחר אירוע מוחי, או  בחולים   לאחר ניתוחים אורתופדים אשר  יכולתם  לכווץ את השרירים באופן רצוני מוגבלת מאוד בשל הכאב במפרק.
במקביל  לשימוש השיקומי  נעשה בשנים האחרונות  שימוש  בכלי הגירוי החשמלי,  גם  בתחום האימון הגופני,  בעיקר בקרב  חולים מבוגרים  במחלות כרוניות כגון: מחלות ריאה או לב מתקדמות,  אשר  אינם מסוגלים לבצע  אימון גופני סטנדרטי. בקרב  חולים אילו נימצא   שגירוי השרירים בעוצמה נמוכה לאורך זמן ממושך מספר פעמיים ביום  גרם  לשמירה על מסת השריר,  לשיפור מטבולי בתפקוד השרירים שלהם ובחלק מין המחקרים אף גרם לשיפור  בכושר הגופני שלהם.
ההשפעות  המיטביות של שיטה זו  ושימוש הנרחב בשדה הרפואי  גרמו  לכך שלאחרונה  נכנסה לשימוש הטכנולוגיה  זו  גם לאימוני הכושר:  שימוש בגירוי שרירי  חיצוני   בשילוב  עם  אימון הגופני רגיל.  בשיטה זו  המתאמנים לובשים  חליפות אשר ממוקמות בהן אלקטרודות,   אשר מועבר בהן פולסים חשמליים שמכווצים  את השרירים בזמן ביצוע התרגילים שונים.  זאת   מתוך מטרה להגדיל את  עוצמת הכיווץ השרירי  ובכך להגדיל את השפעת האימון על השרירים  ועל הגוף כולו.
שיטה זו   עונה   על חלק  גדול מהשאיפות של מתאמנים ,  להשקיע  פחות מאמץ בזמן האימון   ולהשיג  תוצאות משמעותיות יותר דרך  השגת  כיווץ שרירי גדול יותר, אשר יגדיל את השפעת האימון על הגוף.   זאת  בעיקר בקרב  מתאמנים  בעלי מוטיבציה נמוכה אשר מתקשים  להגביר את עומס האימון כנדרש ולכן הגירוי  החשמלי החיצוני  יכווץ את השרירים במקומם.

היתרונות
על מנת להוכיח את  עדיפות הטכנולוגיה על פי  אימונים רגילים באותה דרגת קושי,  בוצעו מספר מחקרים אשר בדקו את השפעת הגירוי החיצוני על  מתאמנים בהשוואה לאימון רגיל.    תוצאות המחקרים מראות שבאימון לאנשים בעלי כושר גופני נמוך,  או הסובלים מהשמנת יתר שילוב של  גירוי שרירי באימון, לאורך זמן, שיפר  את כוח השרירים והגביר  את התהליכים הפיזיולוגים אשר מתרחשים לאחר  האימון.  חלק מהמחקרים  מראים שהאימון גרם לעלייה בקצב הלב  ולשריפת קלוריות מעט מוגברת  לאחר האימון.
יתרון נוסף של  האימון באמצעות גירוי חשמלי הוא פסיכולוגי, האימון  מבוצע עם מדריך צמוד שמדרבן את המתאמן לביצוע מאמצים רצופים ואינטנסיביים גדולים יותר מאשר היו מבצעים המתאמנים באופן  עצמאי.   אומנם  מדובר באימון קצר, אך בדרגת אינטנסיביות גבוהה.  אימונים אלה כשלעצמם נמצאו כיעילים ביותר בשיפור הכושר הגופני  וכוח השרירים בהשוואה לאימונים  בדרגת קושי נמוכה יותר אך  ארוכים יותר .
גם מבחינה אורתופדית, בקרב מתאמנים שסובלים מכאבים או הגבלות קשות במפרקים, לדוגמה:  שחיקת סחוס מתקדמת בברך, אימון   מסוג זה יכול להתאים, שכן  המתאמנים יכולים להגביר את פעילות השרירים מבלי להעמיס על המפרק עצמו. מחקרים שבדקו  אימון ממוקד לשיפור תפקוד הברך בקרב הסובלים משחיקת סחוס, מצא עדיפות  בקרב הקבוצה שקיבלו  גם גירוי חשמלי בזמן כיווץ השרירים.

חסרונות
חשוב להדגיש  שכל  היתרונות בהשפעה של האימון  באמצעות גירוי החשמל הינן זהות לשיפור המושג  כאשר האימון הרגיל מתבצע   בדרגת קושי גבוהה יותר.  מבחינה פיזיולוגית, עדיף  תמיד להגביר מעט את דרגת הקושי של האימון לדוגמה: לבצע תרגול  לחיזוק שרירים  עם התנגדות (משקולת)   גדולה  יותר מאשר התנגדות נמוכה יותר בשילוב עם גירוי חשמלי.
ישנן מספר סיבות מדוע הגברת העומס הפיזיולוגית יעילה יותר. האחת:  נכון שהגירוי החשמלי “מחקה” את  פעולת מערכת העצבים אך לא בצורה מושלמת.  אחת השפעות העיקריות  והראשוניות של האימון על כוח השריר  מושג כתוצאה משיפור בתפקוד מערכת העצבים  ולא השריר עצמו .  לאחר תקופת אימונים בדרך כלל של חודש, תפקוד מערכת העצבים  משתפר  כך שבכל כיווץ שרירי היא מפעילה   מספר גדול יותר של סיבי שריר. השפעה זו  אינה מתרחשת  כאשר הכיווץ מתרחש באמצעים חיצוניים.
סיבה נוספת  ליתרון שבאימון רגיל היא שבזמן כיווץ טבעי ישנה תחלופה של סיבי השריר המתכווצים, על מנת למנוע עייפות  של השריר,   תופעה זו גורמת לכך שלאורך זמן כל השריר מתכווץ בזמן התרגול.  לעומת זאת באימון באמצעות הגירוי החשמלי אין תחלופה  בין סיבי השריר שמתכווצים. כך שבפועל,   רק חלק קטן של השריר מתכווץ רוב הזמן.  לכן היעילות של האימון על השריר כולו היא נמוכה  ביחס לאימון רגיל.  זו גם הסיבה  שבזמן  האימון ישנה תחושה של  עייפות של השרירים,  זאת מכוון  שרק חלק קטן של השריר באמת  פעל.

לסיכום
אימון באמצעות הגירוי החשמלי, יכול  להוות פתרון טוב לאנשים בעלי כושר גופני נמוך או אנשים בעלי מוטיבציה נמוכה לאימון,  אשר רגילים  לביצוע אימונים קלים לאורך זמן  או מתאמנים אשר   מתקשים לפנות זמן לאימונים ומעוניינים באימון  קצר  ומאומץ. גם למתאמנים הסובלים מפגיעה במפרקים  שיטת האימון  הזו יכולה בהחלט  לשפר את מצבם הגופני ואת כושרם הגופני.
אולם עבור  רוב  המתאמנים הפיתרון הפשוט   הוא  להגביר  את דרגת הקושי של האימון,  זה טבעי יותר, נכון יותר, יעיל יותר  ובעיקר זול יותר.