סרטן במעי הגס הינו השני בשכיחותו מבין סוגי הסרטן והוא הגורם השני לתמותה כתוצאה ממחלת הסרטן. סרטן המעי הגס שכיח מאוד במדינות העולם המערבי ובישראל והרבה פחות באזורים אחרים כגון מערב אפריקה. ההסבר לכך נעוץ ככל הנראה בתזונה של האוכלוסייה המערבית, הנשענת על מזונות דלים בסיבים ועשירים בשומנים. הסברה היא כי גידולים סרטניים במעי הגס מקורם לרוב בפוליפים אדנומטיים בדופן במעי הגס. גידולים אלה שפירים בדרך כלל, אך כמה מהם עלולים להיעשות ממאירים עם הזמן, שעם התקדמות המחלה חודרים לשכבות נוספות בדופן המעי, ובשלבים מתקדמים מתפשטים לכלי לימפה באזור ועלולים לשלוח גרורות לאיברים אחרים. המחלה מאובחנת באמצעות קולונוסקופיה, שזו בדיקה פולשנית של המעי הגס המבוצעת דרך פי הטבעת . הטיפול במחלה הוא בדרך כלל ניתוחי, ובמקרים רבים לאחר הסרת הגידול הסרטני נדרשת גם כימותרפיה.
גורמי הסיכון
השוואה של מקרי סרטן המעי הגס בין מדינות שונות מצביעה באופן מובהק שהעדר פעילות גופנית , אכילת יתר (כלומר צריכה של קלוריות מרובות), ואולי גם דיאטה עשירה בבשר (אדום או מעובד) יכולה להגדיל את הסיכון לסרטן המעי הגס ולעומת זאת, פעילות גופנית, ואכילה של פרות וירקות מקטינה את הסיכון לסרטן, מכוון שפירות וירקות מכילים פיטו-כימיקלים שהם חומרים שמקורם בצמחים ומספקים הגנה כימית, כגון נוגדי חמצון. לפיכך, שינויים בהרגלי החיים יכולים להקטין את הסיכון של סרטן המעי הגס ב-60-80 אחוז.
פעילות גופנית
עקב שכיחותו הגבוהה של הסרטון המעי הגס , במהלך השנים האחרונות בוצעו עשרות עבודות מחקר שכללו אלפי נבדקים. מטרת העבודות היתה לבחון את ההשפעה של אורח חיים הכולל תזונה וביצוע פעילות גופנית על שכיחות מקרי הסרטן. מחקרים אילו הוכיחו בצורה חד משמעית שאורח חיים בריא עשוי לצמצם בצורה ניכרת את התחלואה בסרטן. בעקבות הקשר הישיר בדקו החוקרים את השפעה של פעילות גופנית לבדה. תוצאות המחקרים היו מפתיעות, מתברר שלפעילות גופנית לבדה ישנו תפקיד מרכזי בהפחתת הסיכון לחלות בסרטן ללא קשר להשפעתה על משקל הגוף או התזונה. מכוון שמערכת העיכול שכשלעצמה אינה נוטלת תפקיד משמעותי בביצוע המאמץ הגופני הנחה הראשונית הייתה שאנשים אשר מבצעים פעילות גופנית באופן סדיר הינם בעלי מודעות גדולה יותר לחשיבותו של אורח חיים בריא יותר שמתבטא בהקפדה על תזונה נכונה, והימנעות מעישון וביצוע בדיקות תקופתיות.
אולם ככול שהצטברו יותר תוצאות, התברר שקיים קשר ישיר בין כמות הזמן השבועית המוקדשת לאימון גופני, דרגת הקושי של הפעילות ומניעת הסרטן. כתוצאה מכך בוצעו מספר מחקרים נוספים אשר בחנו מנגנונים אפשריים שבהם עשוי אימון גופני למנוע את מחלת הסרטן.
פעילות גופנית כמונעת סרטן
כל המחקרים שבדקו את השפעת הפעילות הגופנית בחנו את השפעה של פעילות אירובית: הליכה , משחקי כדור וכו. וכללו מעקב שנמשך מספר שנים בו השתתפו אלפי נבדקים. רוב המחקרים מצאו שפעילות אירובית של לפחות 6 שעות שבועיות בעצימות בינונית עד גבוהה לאורך זמן של כשנה הייתה משמעותית בהפחתת הסיכון לחלות בסרטן המעי. מצד אחד לפעילות גופנית בדרגת קושי קלה כגון הליכה בקצב איטי לא היתה השפעה מונעת אלה אם שולבה עם פעילות בדרגת קושי גבוהה כגון משחקי כדור וכו. מהצד השני, לפעילות בעצימות גבוהה לא היתה השפעה אם סך כל הקיף הפעילות לא עלה על שעה ביום.
כמו כן חשוב לציין שפעילות גופנית שבוצעה לפני מספר שנים לפני תחילת ביצוע המחקר לא הייתה יעילה במניעת הסרטן. פעילות גופנית היתה בעלת השפעה רק כאשר בוצעה תוך כדי מהלך המחקר. ברוב המחקרים דובר על פעילות אירובית בעצימות בינונית עד גבוהה , שגרמה לשיפור מובהק בכושרם הגופני של משתתפי המחקר , לדוגמא מתאמן שהתחיל את תוכנית האימונים בהליכה במהירות של 5 קמ”ש וכעבור שנה שיפר את קצב ההליכה ל6 קמ”ש. בקרב מתאמנים אלה התרחשו שינויים מיטיבים במדדים המעידים על סיכוי נמוך יותר להתפתחות הסרטן, כפי שנמדדו בדגימות שנלקחו מדופן המעי של המשתתפים שכללו: קצב חלוקת התאים תקין של התאיים במעי, וגובה השכבה התאית במעי.
חשוב לציין שהשינויים המיטיבים נמצאו גם בקרב נשים וגם בקרב גברים. וזאת למרות שבעקבות הפעילות הגופנית אצל נשים מתרחשת ירידה ברמות ההורמון המין הנשי (אסטרוגן) דבר שמצד אחד בעל חשיבות במניעת סרטן השד וסרטן באברי הרביה, אך מהצד השני הוא בעל השפעה מגינה על שכבת המעי.
חשיבות הפעילות גופנית בשלבים השונים של סרטן המעי הגס
פעילות גופנית הוכחה ככלי מניעה יעיל בכל שלבי המחלה. בקרב נשים נמצא שפעילות גופנית הפחיתה את שכיחות הפוליפים השפירים במעי. אך הפעילות לא רק שומרת על המעי אלה בעלת תפקיד משמעותי בתהליך החלמה.
מכוון שבדומה לסוגי סרטן אחרים , לאחר הטיפול הניתוחי וכימותרפי ביצוע של אימון גופני גרם לשיפור בתחושת העייפות לשיפור הכושר הגופני והיכולת התפקודית של המתאמנים. זאת עוד נמצא שבקרב חולים בסרטן המעי הגס, בפרק זמן של חצי שנה לאחר סיום הניתוחי וטיפול כימותרפי נמצא קשר ישיר בין הקיף ביצוע הפעילות הגופנית לבין שעור החזרה של הסרטן ומקרי התמותה. ביצוע של אימון הליכה, 6 פעמים בשבוע למשך שעה הגדיל ב50% את פרק הזמן במקרים בהם התרחשה חזרה של הגידול הסרטני ולירידה מובהקת בתמותה.
המנגנונים בהם מונעת פעילות הגופנית את התפתחות הגידול הסרטני:
המנגנון בו האימון הגופני גורם לעיכוב ולמניעת התהליך הסרטני אינו ברור, יתכן שהשפעה הכל כך משמעותית נובעת משילוב של מספר מנגנונים שונים. ישנן מספר השערות שחלקן קשורות להשפעה בלתי ישירה, וחלקן קשורות להשפעה ישירה בעקבות מחקרים מעבדתיים שבוצעו על מודלים של בעלי חיים.
ידוע שלאורך זמן אימון גופני גורם לעלייה בשתיית נוזלים, קיצור זמן מתן צואה, שיפור במאזן הקלורי וירידה במסת השומן גם במידה ולא מתרחשת ירידה במשקל , כל גורמים אלה נמצאו בעלי השפעה מונעת על התפתחות התהליך הסרטני. בנוסף אימון גופני גורם לירידה ברמות האינסולין בדם. אינסולין וחומרים דמויי אינסולין הינם חומרים המעודדים את גדילה וחלוקה של התאים ולכן רמות גבוהות שלהם בדם עלולים לעודד היווצרות של גידולים סרטניים.
בשנתיים אחרונות פורסמו מספר מחקרים שבוצעו על מודלים בבעלי חיים שכללו חשיפה של בעלי החיים לתוכניות אימון גופני, ובדיקה ישירה של תגובת המעי הגס לאימון. ממחקרים אלה עולה שהאימון הגופני גרם לירידה בייצור הרדיקלים החופשיים בדופן המעי. הרדיקליים החופשיים הינם מולקולות פעילות הנוצרות במהלך הפעילות המטבולית של התא. יצור מוגבר שלהם עלול לפגוע בחומר הגנטי של התא. מכוון שחומר זה אחראי על תהליכי חלוקת התאים במעי, פגיעה בו עלולה להוביל להפיכת הגידול השפיר לממאיר. בנוסף אימון גופני גרם ירידה בפעילות המערכת החיסונית במעי על ידי הפחתת התהליך הדלקתי, חלק מתהליך זה מתרחשת חלוקת תאים מוגברת מה שעלול הגדיל את הסיכון להתפתחות גידול סרטני.
לסיכום:
ביצוע פעילות גופנית אירובית הינו כלי יעיל ועצמאי בהפחתת הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס ביצוע פעילות גופנית. ביצוע פעילות גופנית למשך 6 שעות שבועיות בעצימות אשר תוביל לשיפור משמעותי בכושר הגופני , נמצאה כבעל השפעה מטיבה על מניעת הגידול הסרטני במעי הגס בכל שלבי המחלה. מתברר שפעילות גופנית הינה בעלת השפעה ישירה על המעי. ופועלת בעיכוב של מספר מנגנונים אשר יחד תורמים להשפעה המגינה.
