חשבתם שהפעלת השרירים בזמן אימון נועדה רק לשפר את הכושר הגופני? מתברר שבזמן הפעילות השרירים מפרישים חומרים אנטי דלקתיים אשר אחראים על מניעת רוב המחלות.
הקדמה
לביצוע סדיר של פעילות גופנית יש השפעה מכרעת על הבריאות. לאורך השנים התפרסמו עשרות מחקרים שכללו כמעט מיליון נבדקים שחלקם עקבו שנים רבות, לעיתים עד 20 שנה, אחרי המשתתפים . תוצאות המחקרים לאורך כל השנים היו עקביות והראו, חד משמעית, שביצוע סדיר של פעילות גופנית מפחית את התחלואה ממחלות שונות ב 33% ופעילות גופנית מוסיפה בממוצע כ 5 שנים בתוחלת החיים.
ההשפעה האדירה של הפעילות הגופנית הינה כתוצאה מכך שהיא מונעת התפתחות של מגוון רחב של מחלות: לב, סכרת, השמנת יתר, סוגים רבים של סרטן, אלצהיימר, פרקינסון, מחלות במערכת העיכול ועוד. מה גם שסוגי פעילות גופנית שונים כמו: אימון אירובי, אימון כוח, וגם מינונים שונים של אימון, אפילו הקצרים ביותר, נמצאו כיעילים במניעת חלק מהמחלות. לדוגמה: יש מחקרים שמצאו שאפילו פעילות של מספר דקות ביום יעילה בהפחתת התחלואה.
כל הנתונים האלה העלו את השאלה האם יש מנגנון משותף דרכו האימון הגופני משפיע למעשה על בריאות כל הרקמות בגוף?
ידוע שחלק מההשפעות המטיבות של האימון הן כתוצאה של אפקט פיזיולוגי המכונה “אפקט האימון”, לדוגמה: במניעת מחלות לב , אימון אירובי גורם לעלייה בקצב הלב, לזרימת דם מוגברת בעורקים, שמוביל להתרחבות כלי הדם ולמניעת שקיעת כולסטרול . או במניעת כאבי מפרקים לדוגמה : אימון לחיזוק השרירים גורם להפחתת העומס במפרקים ובכך מונע את תהליכי שחיקת הסחוס.
דלקת כרונית
אך מה הוא הגורם באימון שלמעשה מונע את המגוון הרחב כל כך של המחלות, ובה לידי ביטוי גם באימונים קצרים מאוד?
תשובה לשאלה זו התגלתה רק בשנים האחרונות בזכות מחקרם פורץ הדרך של Claus Brandt ו Bente K. Pedersen ,צמד חוקרים מאוניברסיטת קופנהגן שבדנמרק. הם מצאו שאימון גופני לאורך זמן מונע התפתחות של מחלות שונות על ידי הורדה משמעותית של התהליך הדלקתי הכרוני.
מזה זמן רב ידוע שבהתפתחות מחלות כרוניות מעורב גם תהליך דלקתי ממושך בעוצמה נמוכה, שמתבטא בהגברה מתונה של פעילות מערכת החיסון לאורך זמן. בפועל, בדם מתרחשת עלייה של פי 2-4 ברמות של חלבוני מערכת החיסון (ציטוקינים) אשר מפקחים ומעוררים את התהליך הדלקתי ובעלייה קלה ומתונה של חלק מתאי הדם הלבנים. פעילות יתר זו של מערכת החיסון, לאורך זמן, גורמת לפגיעה בתפקוד של רקמות רבות. כך לדוגמה: התהליך הדלקתי גורם לשקיעה של כולסטרול בדפנות כלי הדם ומאיץ את התפתחות הטרשת העורקית. הדלקת הכרונית, לאורך זמן, מגבירה את קצב חלוקת התאים ברקמות שונות, מה שגורם לעלייה בסיכון להתפתחות גידולים שונים ועוד.
צמד החוקרים, פרסמו מספר מחקרים אשר הוכיחו שפעילות גופנית גורמת להפחתת התהליך הדלקתי הכרוני באמצעות הפרשת חומרים אנטי דלקתיים מהשרירים בזמן האימון. עד לפני פרסום תוצאות המחקרים, ההנחה הרווחת היתה שהתפקיד הבלעדי של 650 השרירים במערכת השלד הוא להניע את מפרקי הגוף , לשמור על היציבות ויציבת הגוף. לכן, חיזוק ושמירה על כוח השרירים חשוב מאוד בגיל הצעיר לשיפור ביצועיים ספורטיביים ובגיל מבוגר לשמירה על תפקוד יום יומי ולכן התפיסה הרווחת בקרב אנשי המקצוע ומתאמנים היא שהפעלה של השרירים בזמן אימון היא למעשה רק אמצעי להמריץ את המערכות הגוף האחרות ועל ידי כך להשיג השפעה בריאותית.
שרירים מפרישים
כיום, מתברר שתפיסה זו אינה נכונה. עבודת המחקר הובילה למסקנה שהשרירים הם למעשה איבר ההפרשה הגדול ביותר בגוף. השרירים מפרישים חומרים בדומה לאיברים אחרים בעלי יכולת הפרשה של הורמונים כגון: בלוטת התריס. מתברר שבזמן הפעילות הגופנית ולאחריה, השרירים מפרישים מספר של חלבונים, עד כה זוהו כ 10 חומרים שונים, חומרים אלה כונו בשם מיוקינים Mayokines . החומרים שמופרשים גם לתוך השריר עצמו וגם לזרם הדם ומשם לאיברים סמוכים, המי וקינים בעלי השפעה אנטי דלקתית מובהקת על מספר רב של מערכות הגוף. המיוקינים שמופרשים לזרם הדם פועלים באופן ישיר על חלבוני מערכת החיסון ומעכבים את פעילותם כך שלאורך זמן מתרחשת ירידה משמעותית בתהליך הדלקתי הכרוני. במחקרים שנערכו בקרב אנשים פעילים נמצאה ירידה משמעותית של רמות חלבוני ותאי הדלקת האחראים על תהליך הדלקת הכרוני, כבר לאחר מספר שבועות מועט של אימון.
אך לא רק במניעת מחלות, המיוקינים משפיעים גם על תהליכים נוספים בגוף. כאשר הם מופרשים בזמן הפעילות בתוך השריר עצמו הם גורמים לכניסה מוגברת של מולקולות שומן לתוך תא השריר ולניצולם ליצירת אנרגיה. בנוסף, הם גורמים לפירוק ולניצול מוגבר של רקמת השומן באזור הבטן. התוצאה לאורך זמן היא צמצום ניכר במסת השומן הביטני. מחקר שבדק את ההשפעה של הפחתה זמנית, של שבועיים, אך משמעותית של כמות התנועה בקרב אנשים בריאים ופעילים, ללא שינוי תזונתי מצא שהעדר פעילות גורם לעלייה ניכרת ברקמת השומן הביטני כפי שנמצא בבדיקות הדמיה מתקדמות.
המיוקינים משפיעים משמעותית גם על כאבים אורתופדים הנגרמים מבעיות מפרקים, למשל: כיום ידוע שהכאב בברכיים אינו נובע מרקמת הסחוס עצמה אלה ממעורבות של תהליך דלקתי המתרחש בברך ומאמץ גופני גורם לשחרור חומרים אנטי דלקתיים במפרק עצמו ולירידה בכאבים ומעכב את תהליך הפגיעה בסחוס. בפועל נימצא שכל שרירי השלד בגוף הינם בעלי יכולת הפרשה לכן, כל סוג של פעילות גופנית החל מאימון קשה וכלה באימון קל וקצר, נמצא כמעודד את ההפרשה של המיוקינים ולא נימצא קשר ישיר לזמן הפעילות. אומנם נמצאה עדיפות קלה לביצוע פעילות מעל 30 דקות, אבל ישנם סוגי חומרים המופרשים כבר בתחילת המאמץ. עובדה זו מסבירה כיצד גם פעילות גופנית מועטה או שמירה על אורח חיים פעיל לדוגמה: עלייה במדרגות, יכולה למנוע באופן משמעותי מחלות ולשפר משמעותית את איכות החיים ופעילות בהיקף גדול יותר, של 4-5 פעמיים בשבוע למשך כ40 דקות, יכולה לשמור ולשפר את המצב הבריאותי באופן משמעותי כל כך.