“זעזוע מוח” היא פציעה נפוצה ומסוכנת בקרב ספורטאים צעירים שאסור להקל בתוצאות שלה, איך לזהות אותה וכיצד לטפל בה? בכתבה הבאה.
לביצוע פעילות ספורטיבית בגיל הצעיר ישנם יתרונות רבים: מבחינה גופנית הפעילות משפרת את הכושר הגופני ואת תפקודי מערכות הגוף, השלד השרירים וחיונית להתפתחות של המוח. מבחינה פסיכולוגית היא משפרת את דימוי הגוף והביטחון העצמי, מקנה לבני הנוער ערכים חשובים כגון: התמדה, משמעת, התמודדות עם מצבי לחץ ועוד. יתרונות אלה גורמים לכך שיותר ויותר ילדים ובני נוער, בעידוד ההורים, משקיעים שעות בזמנם הפנוי בפעילות ספורטיבית ברמות שונות של תחרותיות.
אולם בזמן ביצוע פעילות ספורטיבית כתוצאה משילוב של תנועה , המאמץ שמופעל הגוף והמגע עם היריבים כרוכה גם שכיחות גבוהה של פציעות וחבלות. אם עד כה עיקר תשומת הלב של פציעות שנגרמות בספורט רוכזה במניעת פגיעות אורתופדיות כגון: קרעים ברצועות, נקעים בקרסול, פגיעה ברצועות הברך או פגיעות שונות בשרירים. הרי שבשנים האחרונות מרכז תשומת הלב מתמקדת בחבלות ראש המכונות “זעזוע מוח”. חבלות ראש אלה נגרמות לרוב או במגע ישיר עם שחקן היריב או כתוצאה של נפילה.
אם עד לפני מספר שנים היה מקובל שספורטאי צעיר שנחבל בראש, היה חוזר מיד להמשיך לשחק הרי שלאחרונה נושא זה מעורר עניין רב. הסיבות לכך הן שחבלות הראש הפכו, כתוצאה מהמשחק התחרותי ואגרסיבי מידיי בעיקר בגלאי הנוער, לאירוע ששכיחותו עלתה בצורה משמעותית. הערכה היא שבארה”ב כ 3 מיליון בני נוער יסבלו מזעזוע מוח בשנה, מספר עצום שמהווה כמעט 10% מסך כל פציעות הספורט, זאת תחת הערכה שרבים מהספורטאים לא ידווחו על האירוע מחשש שלא ירשו להם לחזור במיידית לעסוק בספורט.
הסיבה השנייה היא מידע שמתאסף גם במחקרים על המנגנון הפיזיולוגי של הזעזוע וגם על עדויות של מחקרים ארוכי טווח שנערכו בקרב ספורטאים מקצועניים שהראו שישנו קשר ישיר בין מספר זעזועים אותו עבר הספורטאי לבין עלייה בסיכון להתפתחות של מחלות ניווניות במוח כגון: אלצהיימר ופרקינסון.
מצב פגיע
מתברר שבזמן החבלה בראש, מופעלים על תאי המוח כוחות גזירה גדולים אשר גורמים לתנועה של תאי המוח כנגד המעטפת המימית שמגינה אליהם מפני חיכוך עם עצמות הגולגולת. כוחות אלה גורמים לשרשרת של תהליכים מטבולים בתאי העצב אשר פוגעת ביכולת שלהם לבצע את תפקידם. על מנת להתאושש, התאים זקוקים ליתר אספקת דם ומולקולות סוכר אשר דווקא מופחתת כתוצאה מהחבלה. מצב זה מעמיד את תאי המוח במצב פגיע מאוד, שכן חבלה חוזרת במצב זה עלולה לגרום להרס ומוות של תאים שיובילו לפגיעה מוחית בלתי הפיכה.
זו הסיבה שלמרות שכ 90% מחבלות הראש שנחשבות בעיני רבים לקלות ולא גורמות לאיבוד הכרה, עדיין יש להתייחס עליהן ברצינות רבה הרבה מעבר לחבלה דומה באזור אחר בגוף. חזרה של הספורטאי לפעילות משחק או אימון לאחר חבלת ראש מעמידה אותו בסיכון מוגבר כי לאחר החבלה מתרחשת ירידה משמעותית בקואורדינאציה, בשווי המשקל, ביכולת התכנון ובזמן התגובה. לכן המשך השתתפות בפעילות ספורטיבית לאחר הפגיעה עלולה ליצור מצב מסוכן שבו הספורטאי בסיכון הגבוה ביותר לנזק בלתי הפיך במוחו חוזר לשחק כאשר כתוצאה מהירידה ביכולותיו הוא חשוף יותר מכולם לפציעה חוזרת. לכן, לא פלא שאיגודי הספורט העולמיים שמו להם למטרה ברורה לעלות בצורה משמעותית את המודעות לטיפול בחבלות ראש באמצעות דגש למשחק הוגן יותר ובעיקר על ידי הכרת הסימפטומים ודרך הטיפול הנכונה.
הכרת הסימפטומים
בספורט המקצועני שהיעדרות של שחקן עלולה לעלות לקבוצה כסף רב, פותחו בשנים האחרונות לצוות הרפואי בדיקות ומבחנים לדוגמת SACA3 על מנת לאבחן בדקדקנות את חומרת הפציעה ולבחון האם הספורטאי יכול לחזור מיד לשחק. אולם בספורט החובבני ובקרב בני נוער די גם בהכרה של תסמיני הזעזוע שיכולים לעזור למאמנים, להורים, לשופטים ולשחקנים בקבוצה לאבחן את הפגיעה ולא לאפשר לספורטאי הצעיר לחזור למגרש. הסימנים העיקרים של זעזוע המוח אותם חייב להכיר כל מי שעוסק בספורט הם: ירידה, פגיעה, בזיכרון (מתרחשת בכ 30% מהמקרים). בלבול או חוסר התמצאות בזמן או במקום (מתרחש 45-90% מהמקרים) כאב ראש, תחושת בחילה, הקאה וסחרחורת. בהופעת אחד הסימפטומים האלה אסור לשחקן לחזור לשחקן ויש להפנותו להמשך מעקב רפואי. בהמשך עלולים להתפתח סימפטומים נוספים כגון: רגישות לאור, תחושה של כהות חושים, קשיים בריכוז ובביצוע משימות קוגניטיביות.
כ80-90% מהסימפטומים חולפים לרוב בין בפרק זמן של בין 7-10 ימים, תלוי בחומרת הפגיעה, אולם יש מקרים שהם נמשכים זמן רב יותר. עד לחלוף הסימפטומים וללא אישור רפואי לא מומלץ לספורטאי לחזור לפעילות ספורטיבית זאת מכוון שלמרות העלמות הסימפטומים תאי המוח עדיין לא התאוששו לגמרי מהחבלה.
טיפול
אם בעבר הגישה הרפואית הייתה שמנוחה היא הטיפול היעיל ביותר בסימפטומים הרי שבשנים האחרונות הראו שישנם אמצעים שבהם ניתן להקל משמעותית על הספורטאים הסובלים ולזרז את החלמה. על מנת להקל על הסימפטומים פותחו תוכנית טיפולית כמו זו של המרכז הרפואי בפיטסבורג אשר נועדה לזרז את התאוששות . התוכנית ממליצה על הטיפולים הבאים:
טיפולי פיזיותרפיה וסטיבולרית: אחד הטענות שתנועת הראש המהירה גרמה ליציאה של קריסטלים לנוזל בתעלות אברי השווי משקל. נוכחות של קריסטלים היא שגורמת לסחרחורת. לכן, טיפולים וסטיבולים על ידי רופאים או פיזיותרפיסטים יכולים להקל על תחושת הסחרחורת.
טיפול במערכת הראייה: כתוצאה מהפגיעה חלק מהספורטאים מדווחים על כאב ראש, קושי במיקוד הראייה שבא לידי בקושי בקריאה ובעייפות. הסיבה היא שכתוצאה מהפגיעה מתרחש חוסר תיאום בין מערכת הראייה למוח. תרגול קל של מעקב אחר חפצים ותנועות הצוואר עשוי לשפר את חומרת הסימפטומים.
פעילות אירובית הדרגתית: ביצוע פעילות אירובית הדרגתית כגון: הליכה או ריצה, רכיבה על אופניים בדרגת קושי שבה לא מופיעים הסימפטומים נמצאה כמזרזת את החלמה . הסיבה בזמן פעילות מוגברת זרימת הדם למוח מופרשים חומרים אשר עוזרים לתאי המוח להתאושש בצורה מהירה יותר מהפגיעה.
טיפול בכאבי הצוואר: הפגיעה אומנם בראש אולם שרירי הצוואר סופגים חלק גדול מהמכה. נמצא שככול שרירי הצוואר חזקים יותר הם מפחיתים משמעותית את חומרת הפגיעה. מעורבות של שרירי הצוואר בחבלה גורמת לכיווץ חזק של שרירי הצוואר ולהופעת כאבי צוואר לאחר הפגיעה. טיפולים כגון: עיסוי מקומי של השרירים באזור הצוואר נימצא כמקל משמעותית בכאבים.
הפחתה בעומס הלימודים: אחד הסימפטומים של הפגיעה היא ירידה זמנית ביכולת הקוגניטיביות וקשיים בריכוז לכן, על מנת לתת למוח להתאושש מומלץ להקל בעומס הלימודי. הפחתת שעות הלימוד והקלה בדרישה לביצוע מאמצים קוגנטיים.
משטר שינה: לשינה יש חלק חשוב בשיפור התפקוד המוחי. לכן חשוב, למרות הרצון, להימנע משינה קצרה במהלך היום כל זאת על מנת להקפיד על שינה רציפה וארוכה במהלך הלילה שהכרחית להתאוששות.
מקורות נבחרים:
Williams, Richelle M., et al. “Concussion recovery time among high school and collegiate athletes: a systematic review and meta-analysis.” Sports medicine 45.6 (2015): 893-903.
Eckner, James T., et al. “Effect of sport-related concussion on clinically measured simple reaction time.” British journal of sports medicine 48.2 (2014): 112-118.
McCrea, Michael, et al. “Incidence, clinical course, and predictors of prolonged recovery time following sport-related concussion in high school and college athletes.” Journal of the International Neuropsychological Society 19.01 (2013): 22-33.
קישורים מומלצים:
ילדים פעילים, ילדים חכמים – קשר בין ביצוע פעילות גופנית להצלחה בלימודים ולשיפור יכולות קוגנטיביות